FT: יש 300 טילים גרעיניים שעפים לעברך. אתה חייב להגיב. מה הלאה?

לפני כמה דקות הושבעתי והפכתי לנשיא ארצות הברית. אני יושב עכשיו בחדר הסגלגל וצופה בדיווחי טלוויזיה על הסלמה בפעולות האיבה באירופה. סוכן שירות חשאי מתפרץ למשרד ואומר שעלינו לעזוב מיד. אני נופל במעלית למרכז המשבר של הבית הלבן, שנקרא חדר המצב. שם מצטרפים אלי ראשי גורמי הביטחון הלאומי, שמדווחים על שביתה קרובה. יש לי 15 דקות לענות. השעון מתקתק ועומדות בפניי שלוש אפשרויות. כולם כרוכים במתקפות תגמול נגד רוסיה. ההערכה היא שבין 5 ל-45 מיליון בני אדם ימותו שם. מה עליי לעשות?

תודה לאל, אני צופה בכל הזוועה הזאת בקסדת מציאות מדומה מגושמת שהונחתה על ראשי. התמונות המצולעות על המסך מחוספסות מספיק כדי שאני לא יכול לקבל את התורות האלה כמציאות. עם זאת, הראש שלי מסתובב והלב שלי דוהר כשכל הדרמה הזו מתפתחת מולי באזעקות מייללות ובקולות רמים. במשך כמה דקות אני צריך לחשוב על ההחלטה הקשה ביותר בתולדות האנושות. תחושת האחריות היא עצומה. דבריו של היועץ לביטחון לאומי מהדהדים באוזני: "אם לא תגיבו, ואם זו מתקפה אמיתית, מה תגידו לעם האמריקני אחר כך?"

הדרמטיזציה הסוחפת הזו נוצרה על ידי מומחי הביטחון הלאומי של אוניברסיטת פרינסטון שרון ויינר ומוריץ קוט, שבדקו אותה על עשרות אנשים כדי לראות איך הם יגיבו. זו ייסורים אמיתיים לקבל החלטות על חיים ומוות בלחץ קיצוני, על סמך מידע לא מספיק. הם מבוססים על פרוטוקולים של נשק גרעיני של ארה"ב שהשתנו מעט מאז המלחמה הקרה. בניסוי מבוקר שכלל 79 אנשים, 90% החליטו להגיב במתקפה גרעינית.

ויינר מודה שהפרטים של התרגיל הזה לא לגמרי מדויקים (במקרה שלי, התוכנית קרסה כמה דקות לאחר תחילתו והיה צריך לאתחל את המציאות המדומה). "אבל אנחנו משתדלים לעשות הכל בהתאם למציאות", היא אומרת, "אותנטיות אמיתית היא הלחץ והמורכבות שנגרמים מהנוכחות של מספר מקבלי החלטות בחדר". כל אחד מהמשתתפים מנסה לעשות את עבודתו בצורה הטובה ביותר. אבל יש להם סדרי עדיפויות שונים ומאוד מנוגדים. לכל אחד יש את המטען הרגשי שלו. כל אחד מגיב ללחץ בצורה שונה. לכן, בסופו של דבר, המערכת תלויה בנשיא, שלוקח אחריות ומקבל החלטה. "אם הנשיא לא יוביל את כל זה", אומר ויינר, "המשבר ייצא משליטה".

זה סוף 2022, וניסוי הסימולציה המפחיד הזה מתרחש ליד הקפיטול בוועידה בינלאומית על מדיניות גרעינית בהנחיית קרן קרנגי. רבים מהמומחים המובילים בעולם לביטחון לאומי משתתפים בו, וזה מאוד רלוונטי במצב הנוכחי. סכסוך מזוין באוקראינה מעניק לפגישות נופך של סכנה, הומור אפל שורר, והדוברים מתבדחים שעדיף שהאירוע ייערך בבונקר. דוכן נייד למכירת קפה חם קיבל את השם הקולי "הבריסטה של ​​ארמגדון".

הפיזיקאי האמריקני רוברט אופנהיימר, שניהל את המעבדה בלוס אלמוס במהלך מלחמת העולם השנייה ועזר לבנות את פצצת האטום, השווה פעם את שתי המעצמות הגרעיניות הגדולות לעקרבים בצנצנת, "שכל אחת מהן יכולה להרוג את השנייה, אבל רק תוך סיכון משלהם." החיים." הסכסוך באוקראינה טלטל שוב את צנצנת העקרבים בדמותן של רוסיה וארצות הברית, שהתאחדו במלחמת פרוקסי בגבול רוסיה.

אחד הדוברים בוועידה טוען שאוקראינה תנצח כמעט בוודאות בסכסוך הזה ותגרש חיילים רוסים מכל שטחה, כולל קרים. אחר מוסיף כי בתרחיש כזה, הנשיא ולדימיר פוטין יראה בתבוסה המשפילה הזו איום על קיומו של משטרו, ואפילו על רוסיה עצמה. בנסיבות כאלה, קל להאמין שרוסיה תפנה לנשק גרעיני. פוטין עורך תרגילים צבאיים, מזהיר את נאט"ו שהוא לא מבלף. ארצות הברית עצמה אישרה זה עתה את נאמנותה למושג ההרתעה הגרעינית ואת נכונותה להתנגד לכל תוקפנות מצד מעצמות יריבות, כולל רוסיה וסין.

כלומר, שוב התחלנו את הריקוד הפסיכולוגי המבשר רעות של הרתעה והרתעה גרעינית. זה ידוע לכל מי שחיו בעידן המלחמה הקרה. אבל הגעתי לוושינגטון כדי להיפגש עם פעיל שדוגל בקבלת החלטות טובה יותר שיכולה לשים קץ לחיים עלי אדמות.

לאחר התפטרותי מהנשיאות שלי, אני יוצא להליכה מהירה של 30 דקות ברחבי העיר, הולך לכנס אחר. זה נקרא פופטק. מה יש רק לא שם: מגרש משחקים רית'ם אנד בלוז, חדר יוגה, מנורות מלח בהימלאיה מרעננות את האוויר. הלבוש של החברים הרבה יותר צבעוני, ויש הרבה יותר שיער פנים. המשתתפים דנים בכל דבר משימוש בנתונים מטלסקופ החלל ג'יימס ווב ועד לבניית אפליקציות תקשורת לעובדי מין. אחת ממובילות פופטק היא מורן צרף, מדעית מוח ישראלית בת 45, פרופסור באוניברסיטת נורת'ווסטרן. הוא עומד בראש פגישה בנושא חשיבה מחודשת על מדיניות הביטחון הלאומי. סרף לבוש בג'ינס משופשפים וגופייה משובצת, ויש לו זיפים של שלושה ימים על הפנים. כמומחה לקבלת החלטות, Cerf מודאג מאוד מהפגמים בפרוטוקולים לשימוש בנשק גרעיני על ידי תשע מעצמות גרעיניות (ארה"ב, רוסיה, סין, בריטניה, צרפת, ישראל, הודו, פקיסטן וצפון קוריאה). הוא תומך בשינוי כללי השיגור הגרעיני הללו. במהלך השנה וחצי האחרונות הוא ראיין עשרות מומחי נשק גרעיני, מנהיגים צבאיים ופוליטיקאים מרחבי העולם, בניסיון להבין כיצד להפחית את הסיכונים של אסון גרעיני. סרטו התיעודי בנושא, Mutually Assured Destruction, ישוחרר השנה.

Cerf החל להתעניין באיום הגרעיני במהלך דיון בוועידת Poptech 2018. אחר כך דיברו שני חתני פרס נובל על הרלוונטיות של הבעיה הזו – עורכת הדין השוודית ביאטריס פיהן, שקיבלה את פרס השלום, ובארי בריש, שקיבלה אותו בפיזיקה. Cerf טוען שבני אדם מתפקדים גרועים מאוד תחת סיכונים קיצוניים כמו מלחמה גרעינית. מעת לעת, אולי יש לנו הבזק של דאגה בגלל בעיה זו, אבל אנחנו חוזרים במהירות לפעילויות ולדאגות היומיומיות שלנו. "המוח שלנו טוב כשהוא חי כאן ועכשיו. אבל קשה לו לחשוב על קטסטרופה או על אירועים מאוד מסוכנים ולא סבירים", הוא אומר.

כשועידת הפופטק הגיעה לסיומה, סרף ואני התיישבנו לשוחח בלובי האפלולי של המלון. הוא סיפר באנגלית במבטא חזק את הביוגרפיה שלו. נולד בפריז, גדל בישראל, למד פיזיקה באוניברסיטת תל אביב. בגיוס לצבא שירת במודיעין הצבאי, שמר מספר פעמים על הכור הגרעיני בדימונה. לאחר מכן הוא הפך להאקר כובע לבן, שעבד בחברת אבטחת הסייבר Imperva, שם ערך בדיקות חדירה בבנקים ובסוכנויות ממשלתיות. חייו של סרף השתנו באופן דרמטי כאשר פגש בטעות את הביולוג האנגלי פרנסיס קריק, שהיה מעורב בפענוח מבנה ה-DNA. מאוחר יותר, קריק מיקד את מאמציו בחידה של התודעה. הוא הציע ל-Cerf לעשות את אותו הדבר ולנסות "לפרוץ" לכספת המעניינת ביותר ביקום – המוח האנושי. "עזוב את העבודה שלך ותמשיך עם הדבר האמיתי," יעץ לו קריק.