הוריו של התינוק המנוח תרמו את איבריו

הילדה בת החצי שנה מתה ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים האוניברסיטאי פטרס. שבורי לב, הוריו של התינוק קיבלו את ההחלטה האמיצה לתרום את איברי ילדם.

על פי מידע שמסרה ERT, התינוק שהה בבית החולים במשך שבוע, אך למרות מאמצי הרופאים, הוא מת לבסוף. לראשונה, בשיתוף צוות רופאים מהונגריה, ייצא הכבד של אירינה הקטנה, שהוטבלה ערב מותה, לבודפשט. אם הכל ילך כשורה, הכליות שלה יושתלו למקבל שמתגורר בהולנד. יצוין כי הילדה נדבקה בנגיף הקורונה, אך סיבת מותה הייתה זיהום חיידקי.

לאחרונה ביוון חיזוק העמדה עם תרומת איברים. אבל רק לאחרונה, שנים קודם לכן, המדינה שלנו היה במקום האחרון באירופה. כפי שכתבה אתונה ניוז קודם לכן, יוון נמצאת במקום האחרון באירופה מבחינת תרומת איברים. "אנחנו האחרונים באירופה מבחינת תרומת איברים: ארבעה תורמים למיליון. וזאת למרות העובדה שבמדינות אחרות, כמו פורטוגל, איטליה וספרד, לפי הסטטיסטיקה, יש 28-30 תורמים", אמר אנדראס קרמפיניס, יו"ר מועצת המנהלים של ארגון ההשתלות הלאומי הפעיל בוועדה המתמדת לתחום החברתי. עניינים (Διαρκή Επιτροπή Κοινωνικών Υποθέσεων) "יש לנו גם אובדן עצום של משאבים בחו"ל. המצב הנוכחי השתפר מאז שיש לנו 3,5% בשנתיים האחרונות עלייה במספר התורמים, וזאת בשל יוזמה פרטית של קרן Onsassis, שסיפקה לנו סכום של 100,000 יורו. זה איפשר לנו לשלב את כל יחידות הטיפול הנמרץ ביוון עם בית החולים אונאסיס, שם אני מנהל היחידה לטיפול נמרץ".

יו"ר ΕΟΜ הזכיר גם את מימון הסוכנות באמצעות ΕΣΠΑ, בה נאמר: "משרד הבריאות העביר לארגון הלאומי להשתלות תוכנית אסטרטגית לאומית המשתרעת על פני תקופה של 2.5 שנים. התכנית נלמדה ואושרה על ידי המומחים ולאחר מכן אושרה. תכנית ΕΣΠΑ יאמץ חוקים ויצור תנאים לתפקודם של כל המרכזים להשתלת רקמות ותאים, אשר ברוב המדינות מתבצעות על בסיס תקנות אירופיות.

התוכנית החלה בספטמבר 2017. במהלך החודשים הבאים שוחרר כרטיס תורם חדששמטרתו היא סיוע לקרובים של הנפטר להתגבר על המחסום הפסיכולוגי מבחינת תרומה.

"אחת הסיבות למספר הנמוך של עסקאות היא היחס השלילי של החברה היוונית להשתלות ולתרומת איברים. מעטים האנשים בארצנו שמוכנים לתרום את איבריהם לאחר מותם למען הצלת אנשים אחרים.", – אומר מר קרמפיניס.

למרות זאת, נמענים שקיבלו "חיים שניים" מודים להוריהם המנוח, מי גילה רחמים וחמלה לשכן.

במדינות אירופה, בארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ההשתלה מצילה עשרות אלפי אנשים מדי שנה. תושבים רבים מאשרים השתלה ומביעים רצון להיות תורמי איברים לאחר המוות. בארצות הברית נהוג לציין את רצונך ברישיון הנהיגה. בישראל, אירלנד, פולין יש כרטיס תורם – כרטיס קטן שניתן להכניס אליו ארנק. בבלגיה קיימת חזקת הסכמה: אם אדם לא חתם על סירוב לתרומת איברים במהלך חייו, ניתן להשתיל את איבריו לאנשים אחרים. שיטת הבעת רצון זו פועלת במדינות רבות אחרות באירופה.

באיחוד האירופי יש כ-50,000 איש ברשימת ההמתנה לניתוח השתלה, מדי יום מתים 12 אירופאים מבלי להמתין לניתוח. בארה"ב, כ-120 אלף איש זקוקים להשתלה, מדי יום מתים 21 תושבי ארה"ב מבלי להמתין להשתלה.

השתלת איברים מצילה חיים רבים. בניתוח זה מושתל איבר בריא של אדם אחד (תורם) באדם אחר (נמען), בו איבר זה אינו פועל. ככלל, התורם הוא נפטר שאובחן במוות מוחי, אך במקרים מסוימים, למשל, בהשתלת כליה, מתנדב חי יכול להיות גם תורם. זה בדרך כלל אחד מבני משפחתו של הנמען. רק התמיכה של החברה כולה יכולה לעזור למי שזקוק להשתלות איברים לשרוד. לכן, אנשים שבמהלך חייהם הסכימו לתרום את איבריהם להשתלה לאחר מותם הם כה חשובים.

כאשר בוצעו ההשתלות הראשונות, הכנסיות העלו התנגדויות מוסריות ואתיות רציניות. אבל היום הם שינו את עמדותיהם. הכנסייה האוונגליסטית מברכת בדרך כלל על תרומה לאחר המוות. האפיפיור בנדיקטוס ה-16 מכנה זאת "מעשה של אהבה לרעך". לפני בחירתו לכס המלכות הייתה לו בעצמו תעודת תורם.

הכנסייה הפבוסלבית ביססה את מעמדה ב"יסודות התפיסה החברתית": "תרומה לאחר מותו של איברים ורקמות יכולה להפוך לביטוי של אהבה המשתרעת מעבר למוות. סוג זה של תרומה או עזבון אינו יכול להיחשב כמחויבות אנושית. קבילות מוסרית של הסברה. אם רצונו של תורם פוטנציאלי אינו ידוע לרופאים, עליהם לברר את רצונו של אדם גוסס או נפטר, וליצור קשר במידת הצורך עם קרוביו".

Source link