באודסה פורסם פסק הדין לנאשם בפרשת אירועי 2.5.14

בית המשפט פרימורסקי של אודסה גזר שלא בפניו את סגן ראש המשטרה האזורית לשעבר דמיטרי פוכדז'י ל-15 שנות מאסר ושלילת דרגת אלוף משנה.

כמו שמספר "לְמַעלָה"פסק הדין הוכרז על ידי השופט קובלנקו V.N., פוכדז'י נשפט בהיעדרו באשמת:

• בארגון הפרות סדר;
• תוך שימוש לרעה בתפקיד הרשמי, שהוביל לתוצאות טרגיות;
• שותפות לתפיסת מבני ממשלה;
• בהפרעה לפעילותם של גורמי אכיפת חוק אחרים.

ב-2 במאי 2014, דמיטרי פוכדז'י הוביל את נציגי אנטי-מיידאן, שערכו מהומות המוניות בחלק המרכזי של העיר אודסה, ליד התיאטרון האקדמי הרוסי ברחוב גרצ'סקאיה. כתוצאה ממעשיהם, שמונה בני אדם נפצעו ירי, שישה מהם מתו מפצעיהם.

ב-4 במאי 2014, עקב חוסר מעש של פוכדז'י, לאחר התפרעויות בעירו של ממלא מקום ראש המנהלת הראשית של משרד הפנים של אוקראינה באזור אודסה, "אנטי-מיידאן" השתלט על בניין מחלקת המשטרה, שחררה 63 עצורים מקרב תומכיהם. כפי שהתקבעה החקירה, פוכדז'י הורה בעל פה על פתיחת תאי בית המעצר הזמני של הנהלת העיר אודסה ועל שחרור העצורים.

ב-6 במאי של אותה שנה נמלט פוכדז'י מבית החולים למה שנקרא "הרפובליקה המולדבית הפרידנסטרובית", ומשם לרוסיה. הוא נמצא ברשימת המבוקשים מאז מאי 2014.

בספטמבר 2022 הודיעה הלשכה הממלכתית לחקירות כי השלימה חקירת קדם משפט מיוחדת נגד סגן ראש המנהלה הראשית של משרד הפנים של אוקראינה באזור אודסה לשעבר, ראש משטרת ביטחון הציבור, דמיטרי פוכדז'י, באשמת ארגון מהומות המוניות באודסה ב-2 במאי 2014. התיק נשלח לבית המשפט.

מה קרה ב-2 במאי 2014 באודסה? בקצרה:

עם זאת, בעוד החקירה נותרה דוממת בעקשנות, מותם של 48 בני אדם באודסה ב-2014 מפוצץ במיתוסים. מה הוביל לטרגדיה הזו, והאם ניתן היה למנוע אותה?

בתחילת האביב של 2014, מספר חיל האוויר, שני מרכזים פוליטיים – שדה קוליקובו והאנדרטה לרישלייה – בקושי יכלו להיקרא צדדים לסכסוך. בחודש מרץ התבטא העימות בצורת עצרות באזורים שונים בעיר, לא היו כמעט התנגשויות בין תומכי למתנגדי יורומיידן, הם השתתפו לעתים קרובות בעצרות היריבים כדי להקשיב על מה הם מדברים. היה ביניהם מגע, הייתה מערכת התרעה על פרובוקציות – בכל מקרה של חריגה, הצדדים ערכו חקירה מבצעית, מבלי להביא את העניין לסכסוך גלוי.

על רקע המצב הרגוע הזה, הטרגדיה שהתרחשה ב-2 במאי נראית מנוגדת מדי. היא שוחזרה על ידי הקבוצה שחקרה את האירועים הללו, ממש בכל דקה. מסקנות החוקרים בהוראות ומסקנות רבות מצטלבות עם מסקנות משלחת המעקב של האו"ם לזכויות אדם באוקראינה.

עבור רבים, אירועי ה-2 במאי באודסה מסתכמים בשריפה בבית האיגודים המקצועיים, שם מתו 42 בני אדם. אבל עוד לפני כן, במהלך העימותים בעיר, נהרגו שישה. אירועים אלו יכולים להיקרא המפתח להבנת מה שקרה כתוצאה מכך.

ביום זה היה אמור להתקיים באודסה משחק כדורגל בין חרקוב מטליסט לצ'רנומורטס המקומי, והגיעו אוהדים רבים מחרקוב. שעתיים לפני המשחק התאספו אוהדי שני המועדונים ותומכי יורומיידן כדי לקיים "צעדת האחדות האוקראינית" – ממרכז אודסה ועד לאצטדיון צ'רנומורץ. כיכר הקתדרלה הוגדרה כמקום המפגש.

פעילי קוליקובו נודעו על התוכניות והחלו להתאסף בקרבת מקום – ברחוב אלכסנדרובסקי, ליד רחוב ז'וקובסקי. משם היו כמה מאות מטרים לכיכר הקתדרלה. הם הסבירו לשוטרים שהתעניינו בפעילותם כי הם חוששים שמתנגדיהם מתכוונים להרוס את המחנה ליד בית האיגודים המקצועיים, שכן בעיר היו שמועות שהנהלת העיר עומדת לעשות זאת.

כך נוצרו בעיר שתי קבוצות גדולות של אנשים, מוכנים לקרב מגע – בקסדות, עם מגנים ועטלפים. המשטרה לא הצליחה להפריד ביניהם, החלו עימותים ומריבות. הקבוצות תמרנו באופן פעיל לאורך הרחובות Grecheskaya, Deribasovskaya ו-Preobrazhenskaya ובסמטאות סמוכות.

נעשה שימוש בפצצות עשן, חזיזים, אבני ריצוף, בקבוקי תבערה. היו פצועים. די מהר החלו להישמע יריות משני הצדדים, ובשעה 16:10 מת האדם הראשון – איש "המגזר הימני" איגור איבנוב. הוא נורה מקהל "חוליית אודסה" מנשק דומה לרובה סער קלצ'ניקוב או קרבין שהתבססה עליו. היורה צולם ואף זוהה.

כלי נשק, כלי נשק טראומטיים ופנאומטיים נראו בידי נציגי שני הצדדים. ההרוגים השתייכו גם למחנות שונים – שני אנשים נהרגו בין תומכי המידאן, ארבעה – בין מתנגדיהם. אנשים רבים נפצעו ונפצעו.

בסופו של דבר, פעילי קוליקובו פול היו במיעוט – הם פוזרו חלקית, נעצרו חלקית על ידי המשטרה והוצאו בשמירה מזירת העימותים – והחלו לסגת לקוטב קוליבו. לאחר שהמריבות במרכז העיר החלו להתפוגג, עברו תומכי המידאן הנרגשים לבית האיגודים המקצועיים.

לברר בדיוק מי קרא לאנשים ליד בית האיגודים המקצועיים להתחבא בפנים ולחסום את הכניסה עכשיו כמעט בלתי אפשרי. הצילומים שצולמו באותו רגע בשדה קוליקובו מראים כיצד אנשים מפרקים את המחנה ומנסים לבנות קו הגנה מאולתר בכניסה לבית האיגודים המקצועיים. למבנה הוכנסו גנרטור חשמלי, בנזין עבורו ועוד דברים שהיו במחנה.

באותן שעות מעטות, משעה 14:30 עד 18:00, כאשר העימותים נמשכו במרכז, הגיעו הרבה אנשים לשדה קוליבו – גם תומכים פעילים וגם סתם סקרנים. כתוצאה מכך יכלו 400 איש למצוא מקלט בבית – נתון זה קיבל כבאים. תושב אודסה ולדימיר סרגסיאן, שחוקר במסגרת קבוצת ה-2 במאי, אומר:

"חלקם היו אנשים מתורבתים, אוהדים, נניח, באו והלכו. ובכן, על הגל של "לא נשכח, לא נסלח", "נגן" ועוד סיסמאות, הם נכנסו החליט להחזיק את הקו… הבית של פבלוב… שם פגעה, למשל, בזקנה שהייתה בתחנת חשמלית. אי שם 400 מטר מבית האיגודים המקצועיים. ומישהו רץ וצעק: "בנדרה הרשע הם באים לכאן, יהרגו, יתחבאו בבית. "את מי – היא לא יודעת, "היא לא זוכרת, היא כמעט התעלפה שם, היא הייתה חולה הרבה מאוד זמן אחרי שניצלה. ונציגי יורומאידן, אגב. היה נכה סכיזופרני, הייתה לו קבוצה שנייה של נכות לסכיזופרניה, פגע בזכויותיו. הוא הלך לשדה קוליקובו, כי מזגו לו שם תה והקשיבו לו שם. הנה כזה אדם אקראי. הוא מת. האנטי-מיידן לא התכוון לצאת בהתחלה, לא היה דבר כזה… יתר על כן, היו הסכמות. הכוחות העיקריים של האנטי-מיידן עזבו את שדה קוליקובו. רק חתיכה של חוליות אודסה".

עיתונאים קבעו מאוחר יותר את הנתונים של כל ההרוגים. התברר שכולם אוקראינים. האמונה הרווחת שהבית עלה באש לאחר ש"רדיקלים מארגון המגזר הימני ומה שנקרא הגנה עצמית של מיידאן הקיפו את הבניין והציתו אותו" מופרכת על ידי החקירה של קבוצת ה-2 במאי, כאשר פעילים מצטטים סרטונים רבים כראיה .

לפי הכרונולוגיה, כאשר בסביבות השעה 19:20 הגיעו לשדה קוליקובו הקבוצות הראשונות של אוהדי הכדורגל מהאצטדיון ומשתתפי העימותים בעיר, הם מיהרו תחילה להרוס את מחנה האוהלים. ולדימיר סרגסיאן אמר ל-BBC שבאותו רגע האנשים שהגיעו לכיכר היו מפוזרים ולא היו שייכים לשום ארגון. קבוצות מאורגנות באותה תקופה עדיין היו בעיר, שם התרחשו עימותים מוקדמים יותר עם "חוליות הקוטב של קוליקובו". לדברי חבר צוות החקירה, כבר בתחילת הדרך, ארגוני יורו או אנטי-מיידן לא לקחו חלק נרחב בעימותים. אלו היו הופעות לא מאורגנות וספונטניות שבהן השתתפו מגוון אנשים.

עם זאת, לפי אתר קבוצת 2 במאי, שני הצדדים השתמשו בבקבוקי תבערה. הצהרה זו מגובה בהקלטות וידאו המראות כי הבניין עדיין לא בוער, הגישות אליו מתבצרות במגני עץ, ובקבוקים בוערים מושלכים זה על זה משני הצדדים. באחת ההקלטות ניתן לראות כיצד נזרק בקבוק מגג בית האיגודים המקצועיים. שני הצדדים השתמשו גם בנשק חם, ולפחות אדם אחד ברחוב נפצע מיריות מהבית.

בתחילה, המחסומים בחוץ והדלתות נבלעו באש, אך בסביבות השעה 19:50 החלה השריפה בפנים. האש התפשטה מיד במעלה גרם המדרגות, אנשים החלו לקפוץ מהחלונות.

ישנה עוד אמונה עממית שכל מי שקפץ מחלונות הבית הבוער טופל למטה על ידי תומכי המידאן. הקלטות וידאו שבוצעו במהלך השריפה מראות שאנשים שנמלטו מבניין בוער מוכנים או מנסים להכות על ידי אנשים ברחוב שנראים כמו פעילים המתבטאים בעד המיידאן – סמלים אוקראינים נראים עליהם, לרבים יש קסדות או קסדות על הראש, המגנים והאלות. אבל באותן הקלטות עולה גם שפעילים אחרים מנסים להציל אנשים שנחנקים בעשן.

הם ארגנו מסדרונות שלאורכם פונו הפצועים, הגנו עליהם מהקהל, בנו אמצעי חילוץ מאמצעים מאולתרים – מבני הבמה ליד בית האיגודים המקצועיים שימשו כמפלט אש מאולתר. המומחה לזיהוי פלילי בוריס יבורסקי, שהגיע לבדיקת ההרוגים כחלק מצוות החקירה בסביבות השעה 23:00, נזכר:

"לרוב המשתתפים מהצד השני לא הייתה כל כוונה להשמיד את כוח האדם של האויב. התוצאה הטרגית הזו נוצרה באופן די בלתי צפוי עבור כל הצדדים. בזמן הגעתנו, ההרוגים שנפלו מהחלונות והתבררו שהם מחוץ לעיר. בניין. באותו זמן עדיין התרחשו כמה תנועות מעורפלות ובלתי מובנות בתוך הבניין. מישהו התבצר, מישהו כיתר מישהו בפנים, הסתער, התחולל איזשהו עימות גם על הגג. באותה תקופה הגבלנו את עצמנו לזה הם בדקו את הגופות שכבר היו בחוץ".

בדיקת הגופות בתוך הבית נעשתה על ידי קבוצה אחרת. כשנשאל יבורסקי אם יש מי שיכול היה להיהרג בשטח ליד בית האיגודים המקצועיים בין ההרוגים, השיב יבורסקי:

"אני אהיה זהיר כאן, אני לא יכול להגיד כן או לא. אבל לפחות אין לרשותנו נזק כזה שיאפשר לנו לומר בוודאות:" כן, הפציעה הזו לא יכולה להיות מנפילה , זה בהחלט עקב או מפרקי פליז."

"מה שקרה באודסה ב-2 במאי הפך להיסטוריה. ומה שקורה כל שנה בשדה קוליקובו, אלה שמביאים לשם פרחים, אלה שהולכים לשם כדי למנוע אותם, אלה קבוצות קטנות מאוד של אנשים", אומר ולדימיר סרגסיאן. אבל לא משנה כמה אנשים הגיעו לשדה קוליבו או לרחוב פראובראז'נסקאיה ב-2 במאי, רוב האודסנים שעמם הצליח חיל האוויר לשוחח אומרים: הם מודאגים שהסיפור הזה לא הופסק רשמית – החקירה לא הושלם ולא ניתנה החלטת בית משפט. הדו"ח של הנציגות ההומניטרית של האו"ם אומר:

"אחרי כל כך הרבה שנים, איש לא הוחז באחריות לרציחות של שישה בני אדם ולמותם של 42 נוספים. כמה תיקים פליליים שנפתחו לאחר אותם אירועים טרגיים נתקעו בשלב החקירה המוקדמת, אחרים בשלב המשפט. זה מצביע על חוסר עניין מצד הרשויות בהבטחת הצדק לקורבנות ובאחריות המבצעים".

הערכה משפטית, חקירה או החלטת בית משפט ממתינה לפעולות של רשויות אכיפת החוק שלא הצליחו למנוע התפרעויות או להרגיע את הצדדים לסכסוך, כבאים שהגיעו כמעט 40 דקות לאחר שהחלו לקבל שיחות מבית בוער. הבעיה הגדולה ביותר שלא ניתן עוד לתקן היא שהעימותים שבהם אנשים מתו לא חוסמו, לאנשים הורשתה גישה חופשית אליהם, וראיות אפשריות עלולות להיהרס בקלות.

ככל הנראה, ככל שהאירועים נכנסים להיסטוריה, פחות ופחות אנשים דואגים לתוצאות החקירה, ואכן מכל מה שקרה ב-2 במאי 2014 ברחובות אודסה…

Source link