זבל: פצצת זמן עולמית

המספרים מדהימים: 2.12 מיליארד טונות של אשפה ופסולת נזרקים לכדור הארץ מדי שנה. ואם כל זה לא נשמע מספיק מדאיג, המודלים החזויים מראים משהו מדאיג יותר: אנחנו עדיין רחוקים משיא עקומת ייצור הפסולת.

נגיע לשיא ואז נתייצב – לפני או מעט אחרי 2100. בשלב זה נפיק 100 מיליון טונות של אשפה ביום! המספר המזעזע הזה נובע בחלקו מהעובדה ש 99% מהפריטים שאנו קונים נזרקים לאחר כחצי שנה.

נתונים מדעיים עדכניים מראים שאין אנו עוסקים בתרחישים סטטיסטיים שמודלים ממוחשבים "חושבים". הפסולת כבר חונקת את כדור הארץ, ומגיעה אפילו למקומות שנחשבו בעבר ל"בלתי נגישים". מדענים גילו רמות גבוהות של חלקיקי פלסטיק ופסולת באוקיינוס ​​הדרומי המקיף את אנטארקטיקה, אזור שנחשב בעבר ללא זיהום.

פצצת זמן

יצאה לדרך פצצת זמן אמיתית משילוב של כל סוגי הפסולת והאשפה הביתית. פסולת שמגיעה למזבלות או מושלכת לאוקיינוסים כוללת חומרי בניין ותעשיה, פסולת ביתית, פסולת פלסטיק ואלקטרוניקה, פסולת רדיואקטיבית, ביוב, ומה שמכונה "פסולת ביוב", כלומר. דשנים, חומרי הדברה, כימיקלים, שמן. הטמנת פסולת, גם מטופלת וגם לא מטופלת, הפכה לדרך הסטנדרטית "לפתור" את בעיית ניהול הפסולת בכל מקום. אם גישה זו לא תשתנה מיד, מזהירים מומחים, פצצת הזמן תתפוצץ בקרוב עם השלכות בלתי נתפסות על החיים על הפלנטה.

ההשלכות של השלכה חופשית וניהול לא נכון של הפסולת מפחידות, החל מזיהום קרקע חקלאית והחדרת כימיקלים רעילים לשרשרת המזון, ועד לזיהום האוקיינוסים ולמחיית החיים הימיים. 13 מיליון טונות של פלסטיק מגיעים לאוקיינוסים מדי שנה. אם המגמה הזו תימשך, אז עד שנת 2050 האוקיינוסים יהיו רווי יתר בפסולת פלסטיק ומיקרו-חלקיקים. גרוע מכך, זיהום אוויר משיטות כגון שריפת מזבלה הוא קוקטייל של כימיקלים רעילים, כולל דיוקסין רעיל מאוד. זיהום מים הוא גם תופעת לוואי נוספת של פסולת וסילוק. על פי הערכות, 280 מיליארד טון מי תהום מזוהמים מדי שנה עקב מטמנות והשלכה בלתי מבוקרת של פסולת, כלומר. 9000 טון כל שנייה!

גֵאוֹגרַפיָה

טונות של פסולת נוצרות בעולם מדי יום, בעיקר בשל ההתרחבות המהירה של הערים והצרכנות. כלכלנים חקרו את הנתונים והראו שמדינות בעלות הכנסה גבוהה יותר כמו ארה"ב, דנמרק וניו זילנד מייצרות לפחות פי שניים יותר פסולת לנפש מאשר מדינות מתפתחות. אנשים עם הכנסה גבוהה יותר לא רק צורכים יותר סחורות באופן כללי, אלא גם משתמשים בסחורות עם ריכוז גבוה יותר של חומרים מרוכבים עמידים, כמו מכוניות, מכשירי חשמל וציוד אלקטרוני. בנוסף, רוב הפסולת במדינות בעלות הכנסה בינונית וגבוהה מורכבת מחומרים אנאורגניים, בעיקר מנייר ופלסטיק.

יחד עם זאת, בעוד שמדינות בעלות הכנסה גבוהה מייצרות יותר פסולת לנפש במונחים של נפח כולל, מדינות מתפתחות הן שמייצרות יותר ממחצית מסך הפסולת המוצקה. רובם עשויים מחומרים אורגניים מתכלים, אך ככל שההכנסה עולה, חלקם יורד. שיעורי ייצור הפסולת הגבוהים ביותר בעולם לאדם נמצאים במדינות איים מתפתחות, בהן התיירות ממלאת תפקיד דומיננטי בכלכלה. היעדר קרקעות חופשיות במדינות אלו ליצירת מטמנות לקבורה או סילוק פסולת הופך את בעיית הטיפול בהן לחריפה במיוחד. כאילו לא די בכך, עליית מפלס הים מההתחממות הגלובלית מחמירה את הבעיה, ומטמינה כאן גם פצצת זמן סביבתית.

ההיגיון הקלאסי העומד בבסיס כל ניהול קשה – "אני לא רואה בעיה, אז היא לא קיימת" – אם זה מחמיר את הבעיה, זה רק לטובה. למעשה, מטמנות הן בלב אחת הבעיות הסביבתיות הגדולות של זמננו – פליטת גזי מתאן. מטמנות פסולת מוצקה הן כיום המקור השלישי בגודלו לפליטות מתאן אנתרופוגני בארה"ב. בשנת 2019, הפסולת העירונית המוצקה היוותה 15% מהפליטות של גז זה באמריקה, על פי הסוכנות להגנת הסביבה. כמות זו שווה ערך לפליטות של יותר מ-20 מיליון מכוניות בשנה!

בעולם, הפסולת העירונית המוצקה מהווה 11% מכל פליטת המתאן. הדבר נובע בעיקר מבזבוז מזון, אשר פולט 8% מפליטת גזי החממה העולמית. יש לציין שבעולם, שליש מכלל המזון המיוצר מגיע למזבלה. ורוב הפסולת הביתית בעולם נשרפת או מצטברת במזבלות. קולחים משם ממשיכים בעבודתם ההרסנית בנהרות, אגמים, אקוויפרים וימים.

ההשלכות של המגיפה

מגיפת הקורונה רק החריפה את הבעיה. שיעורי המיחזור ירדו באירופה, אסיה וארה"ב. במקביל, המגיפה יצרה עודף של פסולת חדשה מציוד מגן אישי ומציוד רפואי חד פעמי אחר. מחקר של Proceedings of the National Academy of Sciences (PNAS) מצא שהמגיפה יצרה יותר מ-8 מיליון טון של פסולת פלסטיק ברחבי העולם, ויותר מ-25,000 טון ממנה הגיעו לים. אבל האם לא עלינו להסתכל מעבר לפעילויות שלנו? למרבה הצער, תעשיות מבוססות רבות אחרות עוקבות אחר אותו דפוס מבוי סתום: ייצור יתר-צריכת יתר. אחד מהם הוא תעשיית האופנה. כ-92 מיליון טונות של פסולת טקסטיל מיוצרים מדי שנה בעולם! תעשייה פורחת מציפה את שווקי העולם במוצריה. כ-59,000 טונות של בגדים נכנסים לנמל איקיקה בצפון צ'ילה מדי שנה, שם סוחרים יכולים לקנות חלק מהסחורה. חלק הארי, כ-39,000 טון מטרי, מושלך לאחר מכן כפסולת במדבר אטקמה. כ-85% מכלל הטקסטיל בארה"ב מגיעים לפח. מדי שנה, האמריקאים זורקים 12.8 מיליון טונות של טקסטיל. בעולם, מגזר האופנה אחראי ל-10% מפליטת גזי החממה. ייצור טקסטיל פולט 1.2 מיליארד טונות של גזי חממה בשנה.

שינוי התנהגות של בעלי חיים

ערימות אשפה במזבלות לא רק משאירות את חותמן הרעיל על האדמה ובאוויר. יש להם גם השפעות אחרות, שאחת מהן, למרות שאינה ידועה באותה מידה, אי אפשר להתעלם ממנה: האשפה משפיעה על התנהגותן של בעלי חיים.

מאמר מאת קייט נקמורה ב-Global Citizen מדווח על בעיות האשפה הכאוטיות העומדות בפני גלזגו במהלך המגיפה והגידול כתוצאה מכך באוכלוסיית החולדות. בתוך חמישה חודשים תקפו המכרסמים ארבעה עובדי ניקיון והובילו לאשפוזם. ולמרות שזה נכון ש"בכל הערים יש חולדות", כפי שאמרה מנהיגת מועצת העיר הסקוטית, סוזן אייטקן, עובדה שהפסולת המוגברת מושכת אוכלוסיות גדולות יותר של חולדות וחומרי ניקוי, ובכך מגדילה את הסיכויים ל"אינטראקציות" לא רצויות בין מכרסמים לבני אדם.

בחלק מהמקרים, מכרסמים שחיו בעבר משפע פסולת המזון בעיר הפגינו "התנהגות חריגה" כתוצאה מהמגבלות חברתיות שנגרמו על ידי המגיפה. לדוגמה, כאשר מסעדות נסגרו ואספקת המזון פסקה, החולדות בניו יורק החלו לגווע ברעב. פורבס דיווח כי לאחר פתיחת מסעדות בחוץ, הלקוחות חוו רמה חדשה של אינטראקציה עם חולדות רעבות שמחפשות מזון. תושבי ניו יורק אינם זרים למראה המכרסמים הגדולים, שכן בעיר יש את אוכלוסיית החולדות השלישית בגודלה בארה"ב, אך הפעם המצב כמעט יצא משליטה. מסקנה: לפסולת אנושית יש רקורד מוכח של השפעה על התנהגות בעלי חיים.

מחקר משנת 2016 של Movement Ecology מצא כי החסידות הלבנות בפורטוגל שינו את נתיבי הנדידה שלהן בשל שפע המזון בפסולת המזבלה. בארגנטינה, פסולת מדיג מוגבר גרמה לגידול של 37% באוכלוסיית השחפים, מה שהוביל לעלייה בהתקפות על לווייתנים. ב-30 שנה, שכיחות התקפות שחפים על לווייתנים עלתה מ-2% בשנות ה-70 ל-99% בשנות ה-2000!

"פלסטיפיקציה"

מומחים מציינים בדרך כלל שיש יותר מדוגמה אחת ל"פלסטיקה" של האוקיינוסים. מה שנקרא Great Pacific Garbage Patch, "אי" של אשפה פלסטיק צף בין קליפורניה להוואי שמתפרש על פני שלוש פעמים מגודלה של צרפת, הוא כעת "בית גידול" בפני עצמו. מדענים גילו שהוא הפך ל"מאסטר" מגוחך עבור מספר חיות ימיות, ואף אחד לא יודע איך הם הגיעו לשם. עם השנים, קיומו הפך להיות הסממן המובהק ביותר של מתח סביבתי מזיהום פלסטיק, אבל זה לא אי האשפה היחיד שצף באוקיינוסים. על פי המינהל הלאומי לאוקיאנוס ואטמוספירה של ארה"ב (NOAA), ישנם לפחות שני אזורים נוספים שבהם התנועה הסיבובית של מי האוקיינוס ​​יצרה איי פסולת: האחד בדרום האוקיינוס ​​השקט והשני בצפון האוקיינוס ​​האטלנטי.

בינתיים, נראה שהסחר העולמי בפלסטיק שניתן למיחזור נעצר, מה שגרם לעוד משבר בניהול הפסולת, בעיקר במדינות העשירות בעולם. כדי להחמיר את המצב, לתעשיית מיחזור הפלסטיק יש עבר פלילי. ייצוא פלסטיק יוצר סיכונים נלווים. רגולציה מוגברת של נוהג זה הובילה לדיווחים על הברחות, שיטות סילוק בלתי חוקיות, הלבנת הון, שחיתות, ובמקרים מסוימים אף האשמות על סחר בבני אדם. דו"ח של ה-Global Initiative Against Transnational Organized Crime (GITOC) הראה עלייה של 280% בסילוק פסולת פלסטיק בלתי חוקי ברחבי העולם בשנת 2020. לפי Global Citizen, הדו"ח מצטט את המקרה של אחת מחברות פינוי הפסולת הגדולות בבריטניה, שהואשמה ב-2021 של הברחת 400 אנשים מפולין לבריטניה לעבודה כסדרן פסולת תמורת 0.50 אירו בלבד לשעה.

בשנת 2018, סין, מנהלת מיחזור פסולת הפלסטיק הגדולה בעולם, הודיעה כי תפסיק את היבוא מחו"ל. יותר מ-180 מדינות הסכימו להטיל כללים מחמירים יותר על יצוא פלסטיק למדינות עניות, אך הערכות בתחילת 2021 הראו כי ארה"ב הגדילה את כמות הפלסטיק שנשלחה מחוץ לגבולותיה מ-45 מיליון טון בשנה הקודמת ל-48 מיליון טון. שליש מהפסולת הניתנת למחזור בארה"ב נשלחת לחו"ל, בעוד שבבריטניה חלק מהפסולת הניתנת למיחזור נשלחת למדינות כמו טורקיה, פולין ומלזיה. ארה"ב, בריטניה, קנדה, אירלנד וגרמניה מסתמכות על סין, אינדונזיה, מלזיה, קניה, וייטנאם וטורקיה כדי למחזר את כמויותיהן ההולכות וגדלות של פסולת פלסטיק. אבל מדינות המוצפות מהיבוא העצום הזה, או שאין להן מספיק ציוד לעיבוד נכון, נוקטות לעתים קרובות ב"פתרון" הגרוע ביותר – שריפה…

Source link