לפי סטטיסטיקאים, הסיכוי לאבד חיים כתוצאה מהתקפת כריש הוא אחד ל-3,750,000. זה הרבה יותר מהסיכוי לזכות בלוטו הפאוורבול האמריקאית כאשר הקופה נפגעה. ההסתברות התיאורטית לאירוע כזה היא אחת ל-175 מיליון.
וזו הסיבה שפקידי וירג'יניה היו פרנואידים כשגילו שבפרס 1992 בסך 27 מיליון דולר היה זוכה יחיד בכל הקטגוריות. הוא זכה 6 פעמים נוספות בקטגוריית הזוכים השנייה, 132 פעמים בשלישית ו-135 פעמים בקטגוריות הנמוכות, בסך הכל עוד 900,000 דולר!
סופר מזל? רחוק מזה. כפי שהתברר מאוחר יותר, האיש הזה אפילו לא היה מהמר. זכייתו התבססה על נוסחה מתמטית וסיפור שאין שני לו שנרשם בדברי ימי ההיסטוריה של הלוטו. הוא היה המארגן של רשת של משקיעים בינלאומיים, עשרות מחשבים ומדפסות שהבטיחו הצלחה במשיכת הקופה הזו. רק בגלל סטיבן מנדל שיחק את כל השילובים האפשריים.
הוא היה מתמטיקאי רומני שלא יכול היה להשלים עם העוני והאומללות של המשטר הקומוניסטי. כאדם חסר מנוחה עם משכורת חודשית של 360 ליי (שווה ערך ל-77 יורו כיום) כרואה חשבון בקואופרטיב כרייה, חיפש בשנות ה-60 דרכים להגדיל את הכנסתו. הוא שקע במחקר מדעי, חקר את "רצף פיבונאצ'י" עם סיכוי להשתמש בו במשחקי מזל כדי לצייר מספרים. לאחר מספר שנים של עבודה, הוא פיתח אלגוריתם לבחירת מספרים שאפשר "לנחש" 6 מספרי לוטו, והפחית משמעותית את 3,838,380 השילובים המרכיבים הגרלה של 40 מספרים.
הנוסחה מעולם לא נחשפה. אבל בזכותה הוא הצליח להגר עם משפחתו מרומניה. לאחר שאסף סכום קטן עם חברים, הוא וחבריו העזו לשחק בכל שילוב אפשרי שהאלגוריתם שלו יכול להמציא. המינימום היה לקבל 5 מספרים, אבל בעזרת המזל הם השיגו את כל השישה וזכו בכ-17,000 יורו.
מנדל לקח את חלקו ולא היסס. את התוכנית הגרנדיוזית שלו ניתן היה ליישם בהצלחה רק במדינה קפיטליסטית. המעבר לאוסטרליה גרם לכך שהוא היה חופשי כעת לסחור עם מדינות חבר העמים ויש לו גישה למערכת הלוטו הבריטית.
מנדל הבטיח את פרנסתו בכך שמצא עבודה באוסטרליה כמוכר ביטוח והפליג. הוא הקים מעין עסק בלוטו על בסיס העובדה שלשיטתו עלות המשחק בכל השילובים הייתה נמוכה משמעותית מהרווח הפוטנציאלי במקרה של כמה זכיות.
כמובן, לא היו לו הכספים או הזמן הדרושים למלא ולהגרל מספר כה גדול של כרטיסים. כך נולד מעין "סינדיקט מתיחות". הוא הצליח לשכנע מאות משקיעים להצטרף לתוכנית שלו ובהמשך להפוך את המערכת שלו לאוטומטית, שעד אז הייתה ידנית והייתה לה סיכוי רציני לטעות. הוא שכר דירה, אותה מילא במחשבים ומדפסות כדי לחשב ולהדפיס במדויק כל שילוב אפשרי.
הכל היה מוכן, כל מה שנשאר זה להרוויח את הקופה הגדולה. רק הייתי צריך להתאזר בסבלנות. הזדמנויות הופיעו במהירות. מנדל ושותפיו זכו בסך הכל ב-12 תיקו באוסטרליה ובבריטניה! וזאת למרות שבשלב מסוים הרשויות ניסו לשנות את כללי המשחק, כשהבינו מה קורה: מאחורי כל ההצלחות הללו יש מי שקונה את כל השילובים האפשריים.
פעילותו באמצעות "חברה" מוזרה זו הייתה חוקית לחלוטין, והמדינה נאלצה לנקוט בצעדים כדי להפוך אותה ל"בלתי חוקית". לחוק שאסר על אדם "לקנות" את כל אפשרויות ההגרלה, "ענה" מנדל במציאת חמישה שותפים. כשנאסר על קבוצות של אנשים לקנות את כל כרטיסי ההגרלה, מתמטיקאי רומני הקים חברה. אבל לאחר הזכייה ה-12 שלו, נאסרה גם הדפסה עצמית של כרטיסים. עד לנקודה זו, שחקנים יכלו להדפיס כרטיסים מהמחשבים הביתיים שלהם. מנדל השתכנע שהאקלים באוסטרליה כבר לא מתאים לו.
הוא נאלץ להעביר את המערכת שלו למדינה "ידידותית יותר להשקעות". אולי אפילו יותר משתלם, כי לאחר חלוקת הרווחים בין המשתתפים, תשלום מיסים והוצאות לרכישת כרטיסים, הסכומים שהרוויח לא היו מופקעים. לדוגמה, עם זכייה של 1.3 מיליון דולר ב-1987, הוא קיבל בסופו של דבר כ-100,000 דולר.
היעד הבא של מנדל היה ארצות הברית. אבל הוא היה צריך למצוא מדינה שבה יוכל לפתוח את "המפעל" שלו בתנאים הנוחים ביותר. לאחר מחקר מדוקדק, הוא הגיע למסקנה שמפעל הפיס של וירג'יניה הוא אידיאלי: הדפסת כרטיסים מהבית, רק 7.1 מיליון קומבינציות (לעומת 25 מיליון במשחקים אחרים) ועלות נמוכה של דולר אחד לכרטיס.
הסכום היה אמור להתחלק ל-20 תשלומים שנתיים, אך שלטונות וירג'יניה ניסו להכשיל את מנדלה, בהתחשב בשיטתו שאינה מוסרית. אז כתבה העיתונות המקומית על "סינדיקט אוסטרלי מסתורי שהשקיע 5 מיליון דולר בקופה ענקית".
לאחר שבדקו את תקנות הלוטו של מדינת וירג'יניה, הם גילו שכרטיס הוא חוקי רק אם השחקן משלם עבורו בחנות המורשית שבה הוא נרכש. הכרטיסים של מנדל הגיעו לחנויות מלאים והעלו ספקות לגבי תקפותם. במאבק המשפטי בן ארבע השנים שלאחר מכן, מצא את עצמו מנדל תחת המיקרוסקופ של 14 סוכנויות בינלאומיות כמו ה-CIA וה-FBI. בסופו של דבר, ההיגיון ועורכי הדין של השחקן המחושב ביותר בהיסטוריה ניצחו. ברגע שהקלפי הורשו להשתתף, היה צריך לראות בהם תקפים.
ב-1996 מנדל זוכה, אבל אז הוא ירד מהפסים. הוא מכר 20 מיליון דולר, שאותם היה אמור לקבל בתשלומים מהזכייה, לחברת ביטוח תמורת 14 מיליון דולר, שרובם הגיעו לחשבונו בהונג קונג.
המשקיעים קיבלו בחזרה רק 1,400 דולר, כלומר הפסידו גם כ-2,500 דולר. המכתב האחרון ששלח אליהם היה ב-1994, והוא בעצם מבשר את העתיד לבוא. "מה שחישבנו השתנה. אולי עכשיו זו לא השקעה טובה במיוחד…".
עוד לפני שקיבל כסף "חם", ניסה מנדל ללא הצלחה לארגן חברת ביטוח ולוטו בגיברלטר, וב-1995 הכריז על פשיטת רגל. יהודי מלידה, הוא ניסה מאוחר יותר לחזור על הטריק של וירג'יניה בישראל. עם זאת, ככל הנראה, הוא הוקם על ידי "החברים הנוסעים" הזקנים. הואשם אותו בכך שלא החזיר את הסיכויים והזכיות, הוא הובא למשפט, ומנדל נכלא בכלא הישראלי למשך 20 חודשים.
מנדל הפך ל"קורבן" של תאוות הבצע שלו, אבל למד לקח. לאחר שחרורו ניסה להתרחק מתשומת הלב של המשקיעים ובהתאם לכך גם מהציבור. ב-11 במאי 2023 הופיע מנדל במפתיע בישראל לאחר 21 שנות היעדרות. עם זאת, לפני שלוש שנים, בשיאה של מגיפת הקורונה, הודיע מנדל על כוונתו לחזור לישראל. עם זאת, אשתו נעצרה בלונדון והחזרה נאלצה להידחות.
בשנים האחרונות, סטפן מנדל חי במדינת האיים השקט של ונואטו, הרחק מהצדק. הרעיון לחזור לישראל עלה בו כשהבין שצו מעצר בינלאומי שיונפק לבקשת הרשויות הישראליות לא ייאכף באופן מיידי.
More Stories
טימותי סניידר: "אנחנו צריכים לחשוב שרוסיה לא יכולה להפסיד, אבל…"
תחזית מאכזבת למלחמה באירופה
צוות מודיעין סכסוך: בית בבלגרוד נהרס ככל הנראה מתחמושת רוסית