מריאנה ורדינויאני נפטרה

מריאנה ורדינויאני נפטרה בגיל 80 עקב זיהום בדרכי הנשימה. יצוין כי לאחרונה היא אושפזה במרפאה פרטית, ולפי חלק מהדיווחים, מצבה הבריאותי הידרדר במידה קיצונית, היא קיבלה תמיכה בחיים.

מריאנה ורדינויאני, הידועה בעבודתה הפילנתרופית, נולדה באתונה וגדלה בארמיוני, שם התגוררה אמה אוונגליה. אביה, ג'ורג' בורנאקיס, היה מסבטיקה בארקדיה.

היא הייתה נשואה לאיש העסקים הבולט ורדיס א' ורדינויאניס, יו"ר חברת הנפט המוטורי ובעל אוניה, איתו נולדו להם חמישה ילדים – גיאניס, כריסטיאנה, גיורגוס, ניקוס וורדיאנה.

ורדינויאניס היה היו"ר והמייסד של "קרן ילדים ומשפחה", ששמה שונה ל"קרן מריאנה ב. ורדינויאניס", ושל אגודת הידידים של ילדים חולי סרטן, "ELPIDA". מאז 1999, היא הייתה שגרירת רצון טוב של אונסק"ו לזכויות ילדים, הגנה ומורשת תרבותית. היא גם כיהנה במועצת המנהלים של Bibliotheca Alexandrina, תנועת השלום הבינלאומית לנשים, המרכז הבינלאומי לנעדרים ופצועים לילדים (ICMEC), קרן מנטור נגד סמים. היא אפילו הייתה אחת ממייסדי קרן אור אפריקה, בראשות הפטריארך האושר שלו תיאודור השני מאלכסנדריה, חבר במועצה הנשיאותית של אולימפיאדת אירופה-אירואסיה המיוחדת.

נשיאת צרפת, מריאן ורדינויאני, זכתה בתואר שבלית לגיון הכבוד, ובשנת 2015 הוענק לה תואר קצינת לגיון הכבוד. בשנת 2020 הוענק לה פרס נלסון מנדלה.

"הפרס החשוב ביותר הזה הוא הכרה במאבקי בסרטן הילדות ובעבודה של הקרן שלי בהגנה על זכויות האדם בחינוך ובחברה. זהו כבוד אמיתי לא רק עבורי, אלא גם עבור ארצי, יוון, והעם היווני שתומך בעבודתי ובמאמציי ההומניטריים. פרס זה מוענק לאלפי הילדים המהווים מקור כוח שלנו במאבק בסרטן הילדות כבר למעלה מ-30 שנה. ילדים מיוון, הבלקן, הים התיכון, אפריקה ומדינות אחרות הם הגיבורים היומיומיים שלנו"– היא אמרה.

"ורדיס הייתה ועודנה תמיכתי". בראיון שנערך לאחרונה למגזין גאלה, סיפרה מ' ורדינויאני, שתמיד שמרה על פרופיל נמוך, על חייה האישיים, כיצד הכירה את בעלה, שהיה עמוד התווך שלה כבר שנים רבות.

"זה הרגע הכי חשוב בחיי, יחד עם הולדת ילדים. נפגשנו בבית קרובי משפחה בפיראוס, כשעוד הייתי תלמידת בית ספר, והוא היה קצין ים. מהרגע הראשון הבנתי שהוא האיש של חיי. מאותה פגישה ראשונה, לא הפסקנו לחשוב אחד על השני. אפילו העובדה שנסעתי לאמריקה להמשיך את לימודיי לא יכלה לבוא בינינו. הייתי באמריקה וחשבתי רק מתי יגיע המכתב מוורדיס.

עברנו הרבה בחיינו המשותפים. מאבק וקשיים, שמחות וצער, אבל תמיד ביחד– היא אמרה, – ורדיס הייתה ונשארה הסלע שלי. הוא הגבר שלי, ויש לי את האושר לחלוק איתו צער ושמחות. הוא תמיד לא רק תמך בי באופן מלא, אלא גם היה מקור הכוח שלי, ואני מודה לו מעומק לבי"..

על סיפוריהם הנוגעים ללב של ילדים ב"אלפידה", אמר מייסד עמותת מ' ורדינויאני: "אלו אלפי סיפורים, כי באלפידה חיים אלפי ילדים, שכל אחד מהם אני מכיר בשמו. כולם כמו הילדים שלי, ולכן אני לא יכול לייחד אותם ולספר רק סיפור אחד. איזו אמא יכולה להבדיל בין אחד מילדיה? הרגעים שביליתי איתם ומה שהם לימדו אותי זה אוצר חיי. בזכות הילדים האלה, בזכות התקווה, למדתי לעולם לא לוותר. הפנים של כל אחד מילדינו שהחלימו, החיוך שלו ומסלול החיים שלו הם אישור ומקור כוח להמשך המאבק".

Source link