מירוץ בווטה תמיד היה סיפור אחד או יותר שנכתב לא רק בכל יום שלישי או חמישי, אלא לפעמים כל ערב, על מסלול החוף בפרברי אתונה של ורקיזה וווליאגמני.
זה היה טקס מוריד מתחים עבור מקורבים בתחום הרכב שאהבו מנועי כפול-טורבו או מיכלי תחמוצת חנקן המורכבים על "בהמות" מכוונות שנשלטות על ידי "מטפלים".
מכוניות שנכנסו לפנייה מחליקות ובעת הצורך עם בלם היד מורם, שימחו את הציבור המסור. "לעזאזל, כל זה קרה בשבע מאות מטרים. עברתי שלוש מאות קילומטרים בווט, לאחר שעברתי את המרחק הזה!" – קול גברי מחוספס דיבר אליי בטלפון לפני שש שנים.
דימיטריס פאפאדופולוס לא היה וכנראה לעולם לא יהיה אדם רגיל, לאחר שלמד לנהוג במכונית בגיל אחת עשרה. מאז הוא התאהב בלהט בארבעה גלגלים, ויש האומרים, בנשות חייו, גבר המוכר לכולם כ"הארורים" ("Ο καταραμένος"). בגיל 55, הוא עדיין הטיפוס האגדי של האולד-סקול, עם שרירים אמיתיים מעורבים בשפע של אדרנלין. שמו היה אגדי מאמצע שנות ה-80 כשהחל להתחרות בתחרויות אגדיות בגיל 19.
בין ידיו עברו עשרות מכוניות בשווי מאות מיליוני דרכמות, בעזרתן הפך מכוניות רגילות לרקטות של ממש. הוא זה שהפך את מיצובישי אבולושן למכונית המהירה בעולם עם מנוע בהספק של 1456 כוחות סוס והצטלם נגדה על שער מגזין מקס פאוור.
כעת הוא העביר את השרביט לבנו קוסטאס, "הצעיר המקולל" ("Καταραμένο זוטר"), כפי שהוא מכנה זאת, למרות שהכל אינו אותו דבר כמו קודם, ופפאדופולוס לא סירב "לצלול" לזיכרונות של זמנים אחרים. באלו שבהם, כדבריו, "הכל היה יותר תמים" ולכן אמיתי.
דימיטריס פאפאדופולוס, המכונה ווטה
דימיטריס פאפאדופולוס, בן למשפחה יוונית טיפוסית, גדל כילד רגיל בתקופה שלאחר המלחמה, ועד גיל אחת עשרה "למדתי לנהוג טוב ברכב. מאז התאהבתי במכוניות, אז כשנכנסתי לצבא כבר הייתי נהג מוכן וקיבלתי את ההתמחות הזו". עם זאת, בעודו משרת את מולדתה של אמו, הוא קיבל גם אחר – הכינוי המפורסם שלו, שמתהדר גם בצורת סמל על המכוניות שהוא משנה.
"יום אחד חזרתי מהמסלול, רצתי, תפסתי תאוצה, לאורך הפנייה המובילה לכניסה למחנה, והתנגשתי בחוזקה בשער ולקחתי איתי את כל מה שהיה שם". מפקד היחידה שומע את הרעש יוצא החוצה, רואה אותו עומד בחוסר סדר ומתחיל לצעוק: "אתה מקולל, בני, מקולל!". זה הספיק לו כדי לקבל את הכינוי המפורסם שלו!
הידיים שלו זזות במהירות, עד כדי כך שהוא מתחיל לחוות כמה מהר יותר הוא יכול לייצר מכוניות קונבנציונליות של אותה תקופה, מדי פעם תוך שימוש בשינויים ושינויים. אחד הראשונים הוא הפורד אסקורט הדו-מושבי של שנות ה-80, שאחרי "עבודה" מפיק מאה ושמונים כוחות סוס, ואיתו הוא מנצח את המירוצים הראשונים שלו. "המצאתי שם ווטה למקום הספציפי הזה בווליאגמני, – מדגיש בנחרצות מלך המרוצים "ארור".,- כדי שכולם יוכלו להבין באיזה מקום מדובר. המקום הזה הפך איכשהו למסלול, אבל השם נשאר".
כשנשאל אם אי פעם הפסיד בתחרות, דמיטרי הוא קטגורי, למרות האגדה האורבנית שלפעמים הגיע למקום השני. "אף פעם לא הפסדתי כל עוד אני זוכר כשהשתתפתי בתחרויות. אני לא זוכר כמה הוצאתי, יותר ממאה בטוח"הוא אומר לי, בעוד מומחי ספורט טוענים שהוא השתתף ביותר משלוש מאות!
אבל הכי טוב הוא זוכר את העימות האינטנסיבי ביותר מבחינתו, שהתרחש לא בווליאגמני, אלא ב"קריפי", בישורת במרתון, בלי מוטות עם פנסים על הכביש ובתים מימין ומשמאל. "עשינו את זה עם חברי באסינה, וזו הייתה חוויה בלתי נשכחת, אחת מאלה שמציינות את חייך, בני. זה אתה, המכונית וההגה שלך".
הימור, נשים וטירוף
באותן שנים, פאפאדופולוס בילה הרבה, אפילו יותר מדי, על שינוי המכוניות שלו. יש שזוכרים את פורד סיירה קוסוורת' המפלצתי שאיתו רץ במירוץ. על השינוי שלו, הוא הוציא מדהימים לתקופה ההיא – תחילת שנות ה-90 – שלוש מאות מיליון דרכמות. בצורתו הסופית, הוא מוציא שש מאות כוחות סוס ועוד מאתיים ממיכל תחמוצת חנקן. "הייתי הראשון להשתמש בחנקן במכוניות ביוון. כשאנשים ראו את זה לראשונה ושאלו מה זה, עניתי שזה מטף כיבוי אש". הוא צוחק.
סיפורים ועדויות מאותה תקופה מראים שפפאדופולוס זכה בהרבה כסף במירוץ, שכן היו לילות שבהם ההימור עלה על חמש מאות אלף דרכמות, ולפעמים על מיליון. כשנשאל אם אי פעם הימר על זכויותיו או על כספו, הוא הודיע לי שהוא לא רוצה לענות, כי הוא לא רצה לפתוח את הפרק הזה. הוא מעדיף להיזכר במאות ולפעמים אלפי צופים שהתאספו לצפות במרוצים של עשרים משוגעים שחיו ונשמו כדי להתחרות במכוניותיהם.
הוא נחשב למומחה ב"טרנספורמציות", והוא זה שהצליח להוציא חמש מאות מיליון דרכמות – סכום מדהים באותה תקופה – כדי ליצור את מיצובישי אבולוציה המהירה בעולם, ש"חילקה אלף וארבע מאות וחמישים -שישה סוסים", ומוסיף עוד נקודות לו וללא המוניטין המצוין הזה. אין זה מקרי שקבוצות שלמות של אנשים התאספו בווטו כדי לצפות כיצד ה"ארורים" ממהרים במהירות של שלוש מאות קילומטרים לשעה, למען כמה שניות של הנאה גברית גרידא, שעם זאת לא חסרה נשים.
"לקחנו איתנו חברות, לקחתי אישה שלא פחדה כי היא ידעה כמה טוב לי ונהנתה מהמחזה". נזכר דימיטריס. כשהשיחה פנתה לשאלה אם הוא בסכנה, הוא היה נחרץ: "אף פעם לא הייתי בסכנה כי מה שעשיתי הצלחתי מאוד. זה היה התחביב שלי, המסע שלי, אם תרצה, ולמרות מה שאנשים אומרים, היו הרבה לילות, לפחות בהתחלה, שבהם שילמו לוזרים. משקאות ואוכל".
הוא טוען שהמשטרה מעולם לא "לא הרים"אבל אחרים זוכרים את המאזדה RX-8 האדומה האדומה שלו שחנתה כמה פעמים מול בניין משטרת התנועה בגליפאדה.
כרגע הוא עסוק אך ורק בחנות שלו, שנקראת כמובן "המקוללים", ויותר מדי אנשים לוקחים את המכוניות שלהם לשם כדי להפוך אותם למהירים יותר מ"המלך" ווטה. "אם יאתגרו אותי, אעשה זאת רק במירוץ ובמסלול., הוא הדגיש. ומדבר על מה שקורה עכשיו, הוא הודה: "עםעכשיו זה לא כמו שהיה אז. אני זוכר את השנים האלה כי הכל היה יותר תמים, למרות מה שאתה שומע. ואז, לא משנה בכמה מכוניות נסענו, אחרי המרוצים יצאנו כולנו יחד כידידים. עכשיו הם נעלמו, הקסם נעלם…".
אבל "המלך ווטה" נשאר, סיפורים על שריפת אגזוזים וצמיגים צווחנים בהתחלה למען אותם שבע מאות מטרים של טסטוסטרון, שה"ארורים" לא יחליפו בשום דבר בעולם…
Limanakya: "קורזירים" של אספלט
אביב, אמצע שנות ה-90. קבוצת צעירים מסלוניקי מגיעה למסלול המפורסם Vouliagmeni limanakia, מעגל שבו האדרנלין בעיצומו מדי ערב, בו הנהגים מגיעים "גבוהים" או לא, ושם הם מתמודדים זה עם זה על מסילה באורך של כמה מאות מטרים. צעירים מסלוניקי למדו על מירוצי כבישי החוף המפורסמים על ידי האזנה לסיפורים ואגדות אורבניות שרצו מדרום לצפון והיו להם הכל.
נהגים שהחליטו לא להפסיד, ומכוניות כמו BMW Convertible האגדית, המכונית המהירה של אותה תקופה, שבעליה שילם שבעים מיליון דרכמות כדי להשלים. הוא רצה שהיא תעוף, וכולם חיכו שיופיע בלימנקיה עם שלו "תִינוֹק", שהיה בלתי מנוצח וגרם לנהגים אחרים לקנא. מאמצע שנות ה-80 ועד לדו"ח MEGA המפורסם על מירוצי המוות על כביש החוף, Vouliagmeni, Voula ו- Varkiza חיו לילות ארוכים עם מרוצים שהיה בהם הכל, אבל העיקר? נהגים נחושים…
פרס? לרוב מדובר בכמה עשרות אלפי דרכמות ויוקרה לזוכה, בעוד שהמפסיד קיבל חבטה או מילות אהדה. האגדה האורבנית מספרת שחלק ממרוצי הלילה "מהמרים" על רישיונות המכונית שלהם למירוץ, או מהמרים על סכומי הימור של חמש מאות אלף דרכמות. גם הזכויות וגם הכסף החליפו ידיים אחרי כמה מאות מטרים בלבד לאורך האספלט, והעניקו ערבים בלתי נשכחים למי שביקר לעתים קרובות בשכונות עם נוף מתאים.
המירוצים האגדיים משכו אנשים מכל חלקי אתונה, מכוניות ואופנועים מכל הסוגים, חלקם תוצרת בית, אחרים מורכבים במפעל. חלקם, לפי זכרונותיהם של אנשים ותיקים, חרגו מהיכולות שלהם, כמו מקרה של ילד בן 18 שניסה להסיע את ה-Hundai Accent של אמו במהירות לפנייה חדה. המכונית המועדת לתת-היגוי למרבה המזל "ברח" מבלי לפגוע בו, והוא עזב, צופה בעוברים ושבים צוחקים על… הישגו. בניגוד לאמור לעיל, היו כמה נהגים מדהימים, כמו נהג פיג'ו ראלי שחור שנכנס לפנייה של כמעט 180 מעלות במהירות של מאה ועשרים קילומטרים על ידי הפעלת בלם היד שלוש פעמים!
בשנים הראשונות הוגבלה המשטרה לתפקיד משקיף, ניידות סיור ביצעו מספר עקיפות מוקדמות לפני תחילת "המסיבה על המדרכה". היו ערבים שהמשטרה צפתה בחיוך בכמה מירוצים, אבל בשלב מסוים המצב השתנה, לאחר מספר תאונות, מחאות ודיווחים כמו זה שהתקבל ממגה, שמצלמתה תיעדה את התאונה. השליטה הפכה הדוקה, ניידות משטרה לא השאירו את הרוכבים לבד, ובחלק מהמקרים שוטרים בלבוש אזרחי ומכוניות חזקות ללא סמל התחזו ל"שחקנים".
כזכור, השוטרים הגיעו לפורשה, ב.מ.וו M3 ומרצדס, "התגרו" אנשים, וכשהתחיל העימות הוציאו משואה ואילצו את היריבים לעצור כדי שיעשו את מה שצריך. ניידות משטרה היו בכל מקום, מריבאס בוורקיזה, שם התאספו כולם, ועד ווליאגמני, הם עצרו את המשתתפים ולקחו מספרים במקום, ולפעמים את הזכויות על המכונית.
עכשיו המירוץ דעך, ומה שקרה אתמול רק הזכיר לנו – במעורפל, אם כי – פגישה של שלישי בערב לפני כמה שנים. הכל התחיל ברוגע יחסית, אבל הסתיים בקטטה המונית עם המ"ט, ועשרים ותשעה עצורים הזכירו שזמני התמימות של לימנקיה חלפו באופן בלתי הפיך. יש אומרים שהכל הסתיים בתאונות שבהן מתו חפים מפשע שהיו על הכביש בזמן הלא נכון. הרומנטיקנים, לעומת זאת, פשוט זוכרים את הלילות שבהם המרוצים הסתיימו רק בצחוק ובכריכים מהמזנון האגדתי בלמוס, שם נותחו מירוצים "מאולתרים" ונכתבה ההיסטוריה המיוחדת שלהם של הלילה האתונאי.
היו גם כאלה שכזכור רצו להפגין את כישורי הנהיגה והנהיגה היומיומית שלהם עם תוצאות תואמות. נהג ראלי אחד כזה, ביום קיץ בשנת 1987, ניסה לפנות פנייה ארוכה שמאלה במה שהוא כיום האי. אנשים שהתרחצו עוד קצת שמעו קול בלימה, חריקת מתכת, ואחרי כמה שניות ראו את הרנו 5 יורדת במדרון ועוצרת על הסלעים! כשהנהג יצא מהרכב נראה להם שלמרות הפחד הוא מחייך…
More Stories
"מחירים גבוהים משלימים את המחזור שלהם וכמו שפעת חולפים"אומר משרד האוצר היווני הפטליסטי
חיים לאחר המוות: זה מאוד אמיתי
בצ'רקאסי, מורה באוניברסיטה פוטרה עקב ביקורת בתה על ה-OCU