קונסטנטינוס פיליס: "האקרובטיקה המסוכנת של ארדואן"

ב-48 השעות הראשונות נקטה טורקיה בגישה מאוזנת למדי למשבר הגדול החדש בין ישראל לחמאס. מלכתחילה הקפידה הנהגתה מאוד בגינוי האירועים שהתרחשו בשבת האחרונה.

ארדואן כינה אותם אתמול… "תקריות" משתי סיבות עיקריות: ראשית, הוא לא יכול לבטל כל כך בקלות את העבר הקרוב של טורקיה ואת מערכת היחסים האורגנית שיש לה עם האחים המוסלמים, שמבטנם יצא חמאס.

שנית, בהתחשב הן בקהל המקומי והן בקהל שארדואן עצמו בשנים קודמות הרגיל לקיצוניות המופנית נגד ישראל ובעד הערבים הנרדפים, בעיקר הפלסטינים, והאוכלוסייה הערבית שההנהגה הטורקית מנסה לזכות בה. עמדה פרו-ישראלית ברורה או, בכל מקרה, גינוי חד משמעי לפעולות חמאס תשפיע לרעה על תדמיתה של טורקיה ביחס לגורמים המוסלמיים והערבים.

במובנים מסוימים, ארדואן הפך לקורבן של הרטוריקה שלו ושל המהלכים שעשה על לוח השחמט של המזרח התיכון במשך כמעט עשור כשהחליט לעשות דמוניזציה של ישראל ולקדם את עצמו כאלוף של מוסלמים נרדפים ומדוכאים ברחבי העולם.

ארדואן מתעצבן גם מהתמיכה האמריקאית בישראל, במובן זה שהם לא הציעו תמיכה דומה במאבקה של טורקיה נגד מה שלטענתה הם טרוריסטים כורדים בסוריה. למעשה, תושב אק סראי סבור שעם ההתקפות שלו על ארצות הברית הוא הכריח אותם להצדיק את עצמם, כדי שהם ישקלו סוף סוף את יחסם כלפי YPG/PYDאו לפחות צופים השלכות שליליות על יחסיהם עם טורקיה.

בכל מקרה, ההאשמה המופרכת והמנוגדת שהוטחה באמריקנים, כלומר שהם מתכננים שפיכות דמים בעזה בזמן שהם עובדים עם מצרים כדי למצוא דרכים להקל על מצוקת הפלסטינים, מזכירה לרבים בארה"ב את הבעייתיות של מדיניות החוץ הטורקית והעובדה שהגישה של החודשים האחרונים הייתה אקראית.

ואכן, האקרובטיקה המסוכנת החדשה הזו של נשיא טורקיה תשפיע – לפחות בטווח הקצר – בהכרח הן על תפיסת ההגבלות של ישראל על העמקת שיתוף הפעולה הבילטרלי והן על המודרניזציה והרכישה של מטוסי F-16 אמריקאים. ולמעט האירוע הבלתי סביר, זה יעכב עוד יותר את אשרור האסיפה הלאומית הטורקית לחברות שבדיה בנאט"ו. בנוסף, השדולה היהודית האמריקנית החזקה, כמו גם רבים מחברי הסנאט, ירגישו מוצדקות על ידי האמביוולנטיות של אנקרה, בעוד שהיציבות האזורית תהיה שוב מאוימת.

לבסוף, לעמדתו של ארדואן יש גם מימד כמו האופן שבו הוא "קורא" את המצב העולמי והאזורי: ארצות הברית נמצאת בתהליך יציאה מהמזרח התיכון, הם לא רוצים להיראות באזור, ולטורקיה יש את הזדמנות לא רק להפוך לאוטונומית, אלא גם לכפות את בחירתה, גם למרות שהאמריקאים ובני בריתם הפכו ל"הגמון" מקומי.

האם הנשיא הטורקי באמת מאמין שההתרחקות מהמערב נותנת לו יותר מרחב תמרון והופך אותו ליותר נוח לכוחות הרוויזיוניסטיים המתחרים במערב? זה לא מקרי ששוב עמדתה של אנקרה התקרבה, כמעט מיושרת, עם עמדתה של מוסקבה.

קונסטנטינוס פיליס הוא מנהל המכון לעניינים בינלאומיים (IGA) ופרופסור במכללה האמריקאית של יוון.

Source link