סיימון שוסטר, עיתונאי טיים, בילה את רוב השנה הראשונה של המלחמה עם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. על כל מה שראה וההערכה שלו – בספר "Showman" שפורסם באנגלית, מה שגרם לתגובה מעורבת בעולם.
"אני לא יודע אם תהיה לו החוכמה והאיפוק לוותר על הכוח יוצא הדופן שקיבל בזמן מלחמה, או שהוא יהפוך לתלותי בו יותר מדי", נכתב בסיכום המחבר.
זוכת פרס פוליצר ומחברת הספר "רעב אדום: מלחמת סטלין נגד אוקראינה" אן אפלבאום כתבה זאת על ספרו של עמיתה האמריקאי סיימון שוסטר, שיוצא לאור על ידי חברת ההוצאה לאור בשפה האנגלית, הרפר קולינס*, אחת מה"גדולות "חמש בתי ההוצאה הגדולים בעולם:
"דיוקן רב עוצמה של אחת הדמויות המתנשאות ביותר של תקופתנו, ספר זה מציע מושב בשורה הראשונה להיסטוריה כפי שנוצרה."
לכתב טיימס שוסטר הייתה גישה חסרת תקדים לנשיא אוקראינה ולצוות שלו בשנה הראשונה של הפלישה הרוסית בקנה מידה מלא. באוקראינה רבים ספקנים לגבי העיתונאי, שנולד במוסקבה, ולאחר שהיגר לארצות הברית חזר משם לבירת רוסיה כדי לכתוב בסוכנויות הידיעות הבינלאומיות. לכן, רבים מהחומרים של שוסטר על הפלישה בקנה מידה מלא במגזין טיימס נתפסו גם באוקראינה בספקנות מסוימת.
אבל The Showman כבר זכה להכרה בחו"ל; בבריטניה, למשל, הוא הפך לספר החודש ב"אינדיפנדנט" וברשת חנויות הספרים הגדולה ביותר ווטרסטון, והגרדיאן כתב שהספר הזה הוא ספר חובה ב-2024. למה מדברים עליה כל כך הרבה? מספר פורבס, מציג את עיתונאי טיים סיימון שוסטר לספר.
יש בו הכל: איך זלנסקי סיכם עם בעלות ברית מערביות על העברת נשק, על חיי הצוות של הנשיא בבונקר, על הנסיעה לח'רסון המשוחררת ועל מסדר "אין רחמים".
עד השעות האחרונות, נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי לא האמין שתתחיל מלחמה גדולה. בערב ה-23 בפברואר, אשתו אלנה זלנסקאיה תכננה לארוז את המזוודה שלה, אבל לא היה לה זמן – היא והילדים הכינו שיעורי בית, אכלו ארוחת ערב וצפו בטלוויזיה. בסביבות ארבע לפנות בוקר, זלנסקאיה התעוררה מהפיצוצים ונכנסה לחדר הסמוך. בעלה עמד שם, לבוש בחליפה: "זה התחיל".
בספר "שואומן: בתוך הפלישה שזעזעה את העולם והפכה את ולדימיר זלנסקי למנהיג", מתאר סיימון שוסטר את אירועי היום הראשון של המלחמה הגדולה. זוהי ביוגרפיה צבאית של זלנסקי. היא מתארת את התהליך של הפיכת איש ראווה למנהיג בזמן מלחמה של מדינה. במקביל, כפי שאומר המחבר, "40% מהספר מוקדשים לחייו לפני הפוליטיקה, קריבוי רוג, KVN, ו-60% לנשיאות עם דגש על 2022". שוסטר נזכר במה שהנשיא ידע על עבודתו על הספר:
"הוא אמר שהוא לא נגד, אבל זה לא מוקדם מדי, כי הנושא עדיין לא הושלם. הוא חזר על המחשבה הזו יותר מפעם אחת".
השערורייה הראשונה כבר צוינה בחשבון של "Showman". ב-10 בינואר פרסמה העיתונאית נינה קוריאטה פוסט על הספר והציעה ששוסטר נמצא בבונקר של זלנסקי. בהערות, יועץ ראש לשכת הנשיאות סרגיי לשצ'נקו אמר: בטענה שהוא היה שם לפחות דקה, שוסטר משקר, והעיתונאי השיב:
"תיאורי החיים בבונקר מבוססים על ראיונות עם הנשיא ואנשים שחיו ועבדו בו".
שוסטר אומר שבתחילת אפריל, הצוות של הנשיא כבר עבד לעתים קרובות יותר במשרדים הרגילים שלהם:
"זה עזר לי כי יכולתי לבוא אליהם. אף אחד לא הורשה להיכנס לחדר שבו היו בעבר, במיוחד אזרח זר".
הביקורות על ספרו של סיימון שוסטר הן מעורבות. אבל כדי לחוות דעה משלך, כדאי שתכירי אותה. פורבס וכלי תקשורת אחרים נותנים סיכום קצר על מה מדובר.
"המלחמה עדיין לא הסתיימה, אפילו לא קרובה. אבל האיש במרכז כבר הפך למנהיג בזמן מלחמה"., אומר קטע מתוך The Showman באתר The Telegraph. שוסטר הגיע למסקנה זו כאשר ראה את זלנסקי בדרכו לקפיטול במהלך ביקור בוושינגטון בדצמבר 2022. זה הזכיר לו "בולדוג בדרכו לקרב".
שוסטר החל לצפות בזלנסקי מקרוב במהלך המלחמה באפריל 2022. אחר כך הוא בילה הרבה זמן על Bankova. לפעמים, למרות הצפירות, הכל נראה כמעט רגיל, נזכר העיתונאי:
"התבדחנו ושתינו קפה, אבל זו הייתה תקופה של תשישות ופחד".
ימיו של הנשיא האוקראיני כללו אז ראיונות, פגישות, כנסים וקבלת פנים של מנהיגים ודיפלומטים זרים. ב"שואומן", שבו מסתיימים האירועים בסוף 2022, מתוארות שורה של אירועי מפתח של אותה שנה: 24 בפברואר, הקרבות על שדה התעופה גוסטומל, חודשי הבילוי בבונקר, ביקור נשיא אירופה הנציבות Ursula von der Leyen, מסעו של זלנסקי לחרסון המשוחררת ואחרים. המחבר משחזר כל פרק בספרו מדברי הנשיא ופמלייתו. בתיאור החיים בבונקר, הוא מצטט שר הנזכר שבמשך כמה ימים הוא לא אכל אלא שוקולד:
"לא היה הרבה אוכל. בישיבות חולקו ממתקים, ובמטבח היו שימורים ולחם יבש".
זלנסקי התלונן על מחסור באוויר ובשמש. דוברת הצוות שלו השוותה את הנשיא ל"גוויה חיה". לאט לאט המצב השתפר. זלנסקי החל לפתוח את היום בארוחת בוקר: ציוד ספורט ושולחן פינג-פונג הופיעו בבונקר.
בתחילת הפלישה הציעו מנהיגי אירופה לזלנסקי סיוע בבריחה מהמדינה. הוא לקח את זה כעלבון. הנשיא הפנה כל שיחה למתן נשק לאוקראינה והתעצבן כאשר התבקש לעזוב. "זה עייף אותי," הוא אמר.
שוסטר משבח את הצלחתו של זלנסקי בהסכמי נשק, והדגים זאת היטב בפרק אחד: "בהתחלה ביידן לא רצה לשלוח מערכות כמו HIMARS. כל החלטה לגבי אספקת נשק לא הייתה קלה". הוא נזכר בשיחת טלפון בין הנשיאים ביוני, כאשר ארצות הברית הסכימה על העברת HIMARS ואישרה פרויקט סיוע של מיליארד דולר:
"זלנסקי הודה לו והחל מיד לקרוא את רשימת כלי הנשק שאוקראינה צריכה. על פי אנשים המעורבים בשיחה, ביידן פגע במשהו. אבל דיפלומטיה כזו התבררה כיעילה".
מקרה נדיר, כותב שוסטר, כשמיומנותו של זלנסקי כנואם כשלה בו הייתה פגישה עם אורסולה פון דר ליין ב-8 באפריל בקייב. באותו בוקר פתחה רוסיה במתקפת טילים על תחנת הרכבת קרמטורסק. יותר מ-60 בני אדם מתו. ההתקפה זעזעה את זלנסקי, הוא לא הצליח להתמקד. זלנסקי אמר לשוסטר:
"הידיים והרגליים עושות דבר אחד, אבל הראש לא מקשיב. כי הראש נמצא בתחנה הזו".
"תכונה נוספת של ולדימיר זלנסקי שתפסה את עיני היא ההתעלמות שלו מאותות סכנה", אומר שוסטר. הספר מתאר לפחות שלושה מצבים שבהם ולדימיר זלנסקי העמיד לא רק את עצמו, אלא גם אנשים אחרים בסכנת מוות: כאשר לפני הקונצרט שלו התקבלה הודעה על הפצצת אולם הקונצרטים, כאשר בקו החזית הוא היה בטווח על ירי צלפים רוסים, ובכן, כמובן, כאשר, לאחר שקיבל הודעות רבות על הפלישה המתוכננת של פוטין, הוא אמר עד הסוף כי מדובר בבהלה, הבטיח "קבבים" ואפילו לא הכין את ילדיו. אישה בשביל זה.
בסתיו 2022, הצוות של זלנסקי נסע לחרסון המשוחררת. שוסטר קיבל הודעה מלשכת הנשיא: תתכוננו לטיול. לנשיא היה חשוב להראות שאוקראינה חזרה ותעזור לאזרחיה, הוא אומר. ההימור היה גבוה: במהלך הביקור טס מל"ט רוסי מעל הכיכר המרכזית של העיר. "כשדנו על זה עם הנשיא, הוא הודה שזה קל דעת", אומר שוסטר. "הביטחון המליצו לנו להמתין כמה ימים עד שהחבלנים וה-SBU יעברו בעיר."
הנושא הבסיסי של "שואומן" הוא הטרנספורמציה של זלנסקי. שוסטר אומר:
"הצלחתי לתקשר עם אנשים בתהליך ההתפתחות שלה, בשלבים שונים של שלטון המדינה במהלך הפלישה. הצלחתי לעקוב אחר איך הוא משתנה, הגישות והאופי שלו".
המחבר מציין באיזו מהירות שולט הנשיא בתחומים שונים – מכלכלה ועד מלחמה. בתחילת הפלישה נתן זלנסקי לצבא להילחם ולא הפריע. לאחר מכן, החלו בני שיח לספר לשוסטר כי הנשיא ממלא תפקיד פעיל בקבלת החלטות חשובות. "זוהי האבולוציה של ההבנה שלו בענייני צבא", מציין העיתונאי.
העיתונאי סבור שזלנסקי עבר את השינויים הגדולים ביותר בחודשי הפלישה הראשונים: "עקשן, נקמני, א-פוליטי, נועז עד כדי פזיזות, הוא הפנה כעס וחוסן כלפי בני עמו והביע אותם לעולם". בחלק על הקרב על שדה התעופה גוסטומל הוא מתאר כיצד הנשיא הזועם נתן פקודות: "אל רחמים – השתמש בכל הנשק ותשמיד שם את כל הרוסי".
כששוסטר שאל את הנשיא עצמו על השינויים, הוא ענה שהוא הזדקן מאוד ולא יהיה עוד האדם שהיה לפני המלחמה. "כמה מיועציו אמרו לי שהוא לא מחייך ולא מתלוצץ", אומר העיתונאי. "עדיין יש לו חוש הומור, אבל הוא נעשה קשוח יותר בתקשורת שלו".
שוסטר למד אילו כישורים כאמן ומפיק עזרו לזלנסקי להילחם במלחמה. הראוותנות שהוא חידד במשך יותר מ-20 שנה הפכה אותו ליעיל, המחבר בטוח. גמישות בחשיבה ובגישה הועילה. "בחייו הקודמים, הוא נאלץ להסתגל לאתגרים, תפקידים, אלתורים חדשים בלתי צפויים. זה הציל אותי כשהייתי צריך להפוך מנשיא למפקד צבאי תוך 24 שעות", אומר שוסטר.
הרגל נוסף של זלנסקי מאז ימי KVN הוא כבוד לחשיבה קולקטיבית, מציין שוסטר:
"הוא התחיל לעתים קרובות את השיחות שלנו בשאלה: מה אתה חושב על זה? מה עם האמריקאים? חברי הצוות הגדול של OP שאחראים על האתר או שירות הצילום אמרו לי את אותו הדבר – בפגישות הוא פונה גם אליהם".
שוסטר גם מביע דאגה מהשינויים שבהם הבחין בזלנסקי. ב"השואומן", המחבר מהרהר על מה שיקרה לאחר המלחמה: "אני לא יודע אם תהיה לו החוכמה והאיפוק לוותר על הכוח יוצא הדופן שקיבל בזמן מלחמה, או שהוא יהפוך לתלותי בו יותר מדי. ”
לסיימון שוסטר הייתה כנראה הגישה הגדולה ביותר לוולדימיר זלנסקי מבין כל העיתונאים האוקראינים והזרים: מהקונצרט הראשון שלו לאחר מועמדותו לנשיאות ועד בחירתו לראש המדינה ותחילתה של מלחמה בקנה מידה מלא, הוא התלווה אליו שוב ושוב בטיולים (כולל לחזית), נסע איתו ברכבות, במטוסים ואפילו אכל ארוחת ערב (לפחות פעם אחת).
מאז 2019, הוא צפה בדמותו במצבים שונים מאוד, והדיוקן הפסיכולוגי של ולדימיר זלנסקי נראה כך: הוא אדם מאוד עקשן, רגיש מאוד לכל ביקורת ולפעמים מאוד נאיבי. זה נוגע לא רק למסע שלו מעסקי הראווה לפוליטיקה, אלא גם לתקוותיו לשכנע איכשהו או לגלם את ולדימיר פוטין.
*HarperCollins Publishers LLC היא אחת מחברות ההוצאה לאור הגדולות בעולם, אחת מ"חמשת הגדולות" באנגלית יחד עם Hachette, Holtzbrinck/Macmillan, Penguin Random House ו- Simon & Schuster. מטה החברה ממוקם בניו יורק. זוהי חברת בת של ניוז קורפ.
More Stories
ג. פלורידיס: "האקר יווני בן 13 "פרוץ" קודים וחדר לכל המשרדים – הישראלים פנו אליו"
BRICS משתלט על כדור הארץ – המשאבים ננעלים
שר החוץ הרוסי בנושא אספקת גז רוסית