מטר מטאורים לירי, תביע משאלה על כוכב נופל

מטר המטאורים בליריד יימשך מה-14 באפריל עד ה-30 באפריל, אך יהיו רק כמה לילות שבהם מטר המטאורים יגיע במלוא עוצמתו.

"כוכבים נופלים" הוא אחד מהמקרים תופעות שמי לילה מרהיבות, למרות משך הזמן הקצר ביותר. לכל אסטרונום, באחד הלילות הצלולים שיבחר למחקר האסטרונומי שלו, תהיה הזדמנות להתפעל לפחות שניים או שלושה כוכבים נופלים.

עם זאת, ישנם לילות שבהם הוא נצפה פעילות אינטנסיבית של מטר מטאורים. הגשם השנתי המפורסם ביותר של כוכבים נופלים הוא הפרסאידים, המתרחש בקיץ ומגיע לשיא בלילה שבין 12 ל-13 באוגוסט. אבל מטר מטאורים מרשים לא פחות הוא הלירידים. הֵם מופיעים מדי שנה מה-14 באפריל עד ה-30 באפריל עם שיא בלילה של ה-22 באפריל.

על פי מדענים, מקור המטר Lyrid מקורו של השביט C/1861 G1 Thatcher. שמו של גרם השמים מכיל את שנת גילויו ואת שמו של המגלה, שהיה אסטרונום חובב מניו יורק. ומטר המטאורים עצמו הובחן לראשונה בשנת 687 לפני הספירה בסין. לכוכב הנופל הזה יש את אחת ההיסטוריות העתיקות ביותר המתועדות, אבל איך הוא מחובר לגוף האב שלו?

מטאורים הם שברים קטנים שנשארים מאחור כאשר שביט מתפרק. הם מורכבים מקרח מלוכלך: כך קוראים לזה אסטרונומים בגלל תכלילים של שברים מוצקים. "שביטים עפים אל השמש <...> ומתחיל אידוי אינטנסיבי של קרח. קרח הוא לא בהכרח מים, אפשר לייצר אותו מגזים קפואים: טיטניום, אמוניה ואחרים", מסבירים המדענים.

כאשר הקרח מתאדה, נוצרת תרדמת סביב הגרעין – הענן ליד השביט שאנו רואים מכדור הארץ. בדרך כלל, גוף שמימי מפתח שני זנבות: האחד מאידוי גז, והשני מחלקיקים מוצקים שממשיכים לנוע לאורך מסלול השביט עצמו. אבל במוקדם או במאוחר שביטים מתאדים, ואז חלקיקים נשארים במסלול. לפעמים גודלם מגיע למאות מטרים, אם כי מנקודת מבט אסטרונומית הם עדיין נחשבים קטנים.

מכדור הארץ, נראה שמטאוריטים מגיעים ממקום אחד בשמים, שאסטרונומים מכנים אותו קורן. הלירידים קיבלו את שמם לכבוד קבוצת הכוכבים ליירה, שבה נמצאת הנקודה הדמיונית "הפולטת" כוכבים נופלים, הוסיף האסטרופיזיקאי.

Source link