יום אבל, יום אבל: 19 במאי – תאריך זיכרון לרצח העם של היוונים מפונטוס

השנה מלאו 105 שנים לרצח העם של ההלניזם הפונטי. 19 במאי הוכר רשמית על ידי המדינה היוונית בשנת 1994 כיום הזיכרון לרצח העם של היוונים מפונטוס.

רשמית, יותר מ-300,000 מקרי מוות מדווחים, בעוד שהמועצה המרכזית פונטית (Κεντρικό Συμβούλιο Ποντίων) מזכירה 353,000 קורבנות של (רצח עם בספר השחור).

רצח העם היווני הפונטי היה הטבח והגירוש של האוכלוסייה היוונית באזור הפונטי שבוצעו על ידי הטורקים הצעירים בין 1914 ל-1923. ניצולי הטבח חסר התקדים ברחו לאנו פונטוס (בברית המועצות), ולאחר אסון אסיה הקטנה ב-1922 – ליוון. הספרות הבינלאומית והארכיונים הממשלתיים של מדינות רבות מכילות עדויות רבות לרצח עם שבוצע נגד התושבים הפונטיים של האימפריה העות'מאנית. זה התרחש במקביל לרצח העם נגד עמים אחרים, ארמנים ואשורים, וכתוצאה מכך חלק מהחוקרים מחשיבים רדיפות בודדות כעל חלק ממדיניות מאוחדת של רצח עם נגד היוונים או הנוצרים של אסיה הקטנה כולה.

ביום של תאריך בלתי נשכח זה, ממשלת יוון מארגנת אירועים מתאימים.

בשביל רצח העם של היוונים הפונטיים, צריך לעשות הרבה יותר מאשר הכרה משפטית רשמית, כפי שנעשתה עד כה על ידי המדינה היוונית, אומרים היסטוריונים ומומחים בעניין. "כפי שראינו במקרים רבים הקשורים לבעיות לאומיות, כלכליות וחברתיות, קיומם של כמה חוקים לא אומר שום דבר חשוב, במיוחד ביוון, שם חלק מהפונקציות המוסדיות מתחילות ומסתיימות על הנייר. אם אין רצון פוליטי, חוקים הם רק נייר", כותב האתר newsbreak.gr – הכרה רשמית של המדינה ברצח העם של היוונים הפונטיים מצד הצד הטורקי חייבת להפוך למשמעותית. המשמעות היא שהישות הממלכתית חייבת לשים לב לאירוע הגדול הזה, שגרם לבלתי הפיך נזק לעם שלנו בנוסף, המכונה הדיפלומטית היוונית חייבת לנצל את המצב הבינלאומי הטוב ביותר, לקדם בזהירות ובמהירות את נושא ההכרה הבינלאומית של רצח העם של היוונים הפונטיים על ידי הטורקים פעולה!"

"ב-19 במאי 1919, מוסטפא כמאל הגיע לקראסונד כדי להיפגש עם מושל העיר, טופאל אוסמן. במהלך פגישה זו, קרא לו כמאל "לנקות את טורקיה מההלנים", ולאחר מכן, באמצעות עיתונים טורקיים מקומיים, פנה את אותה פנייה לכל העם הטורקי.

זה הפך לאות לשלב השני של השמדת ההלנים מפונטוס. מכיוון שהצבא הטורקי לא יכול היה להתמודד עם הפרטיזנים, כל זעמם של הטורקים נפל על האוכלוסייה האזרחית. מעשי זוועה שלא נשמעו החלו ברחבי פונטוס: שוד, רציחות, אונס… משפחות שלמות של הלנים ננעלו בכנסיות ובבתי ספר ונשרפו בחיים – למשל בעיר פפרה נשרפו כ-6,000 בני אדם, רובם נשים וילדים. בדרך דומה. מתוך אותם תושבי פפרא שנמלטו ממוות בשריפה, כ-90% נורו או נדקרו למוות, כל הנשים, הילדות ואפילו הילדות הקטנות נאנסו לפני מותם, וחיילים טורקים ניפצו ראשי תינוקות על קירות הבתים.
בעיר אמאסיה ובכפרים הסמוכים, מתוך 180,000 הלנים, מתו 134,000; בעיר מרג'יפונד נטבחו כל התושבים; בטריפולי, קרסונדה, אורדו ובערים רבות אחרות, כמעט כל התושבים הגברים הושמדו.

גם לכידת סמירנה על ידי הטורקים הייתה עקובה מדם: הכמאליסטים והטורקים המקומיים הציתו את הרובע ההלני, הארמני והיהודי של העיר וטבחו בנוצרים. מניין ההרוגים במהלך הפוגרום בן שבעת הימים עמד על כ-100,000. ראוי לציין שבעלי בריתם של ההלנים, בפרט הבריטים, שקיבלו פקודות לא להתערב בנעשה, צפו בטבח ובהצתה מספינות המלחמה שלהם. מאוחר יותר, עד ראייה לפוגרום, הקונסול האמריקאי ג'ורג' הורטון, כתב: "אחד הרשמים החזקים ביותר שלי היה תחושת בושה שהשתייכתי למין האנושי."…

וזה רק חלק קטן ממה שהתרחש אז בכל שטחו של פונטוס. אין נתונים סופיים על מספר הקורבנות של רצח העם. כיום מאמינים כי לתקופה 1914-1923. בסך הכל, בין 900,000 ל-1,400,000 הלנים הושמדו בטורקיה.

אובדן גדול לאנושות הוא גם הרס הזהות התרבותית של ההלניזם הפונטי. הניב הפונטי היה החוליה המקשרת בין השפות ההלניות הקדומות והמודרניות. כיום, הניב הפונטי והתרבות הנלווית לו נמצאים על סף הכחדה.

בספרות ההלנית המודרנית, אירועים אלו נקראים השואה ההלנית או רצח העם הפונטי. במשך מאה שלמה לאחר אותם אירועים נוראים, עד היום, כל ממשלות טורקיה, כולל זו הנוכחית, מסרבות להכיר בעובדה שהתרחשו זוועות איומות מצד טורקיה העות'מאנית.
עם זאת, ממשלות של מדינות רבות כבר הכירו ברצח העם נגד העם ההלני".

Source link