למה הדלק יקר ביוון?

מחירי הדלק ביוון לא רק גבוהים. הם גבוהים משמעותית מהממוצע הארצי אירופה, גם אחרי ולפני מסים. זו לא עובדה חדשה, והיא נוגעת לא רק לצרכנים.

הדבר מדאיג גם את הרשויות המוסמכות ומפעילי שוק מוצרי הנפט, המאופיין בתופעות חזקות של אי סדרים ותחרות בלתי הוגנת לרעת חברות בריאות.

שוק מוצרי הנפט עדיין לא יישם צעדים שננקטו ב-2012 למאבק באי-סדרים והיעדר תחרות, וכתוצאה מכך אזרחי המדינה נושאים בנטל כפול: כצרכנים – בשל המחירים הגבוהים, וכמשלמים מסים – בשל אובדן של מאות מיליונים. של יורו של הכנסה ציבורית לשנה.

חסמים רגולטוריים

הנתונים האחרונים שפורסמו מ-DG Energy של האיחוד האירופי תומכים במסקנה שיוון היא אחד השווקים היקרים ביותר באירופה מבחינת מחירי הדלק. יתרה מכך, התקדמות החקירה האחרונה של ועדת התחרות מלמדת על חוסר רצון של הרשויות המוסמכות להסיר חסמים רגולטוריים על מנת לשפר את התחרות ולנרמל את המחירים.

לפי נתונים שפורסמו ב-13/5 על ידי המנהל הכללי לתחרות של האיחוד האירופי, המחיר הקמעונאי של דלק נטול עופרת (לאחר מיסים) ביוון היה 1,949 יורו/ליטר, שהוא השלישי ביקר באירופה אחרי הולנד (2,046 יורו/ליטר). ) ודנמרק (2,045 אירו/ליטר).

המחיר לפני מס של דלק נטול עופרת ביוון היה 0.856 אירו לליטר, השביעי בגובהו באירופה. המחיר הקמעונאי של דיזל ביוון היה 1.657 אירו לליטר, מקום 9 באירופה, והמחיר לפני מס היה 0.911 אירו לליטר, מקום רביעי באירופה.

הצעדים שהופעלו ב-2012 למאבק בחוב אי ביצוע והיעדר תחרות במגזר נותרו לא יעילים.

המחיר הקמעונאי של הדלק (מחיר המשאבה) נקבע בשלושה שלבים, כאשר הראשון שבהם הוא המחיר הבינלאומי של מוצרים (בנזין, סולר ועוד), שעל בסיסם נוצר מחיר המכירה של בתי זיקוק לנפט. לכך מוסיפות חברות המכירות עלויות תפעול וניהול משלהן, כמו גם שולי רווח, לגיבוש מחיר המכירה לחוליה האחרונה בשרשרת – כ-5,500 תחנות דלק ברחבי הארץ. בשלב זה מחיר הבנזין ייקבע הן על פי עלויות התפעול והן על פי שולי הרווח של תחנות הדלק. יצוין כי חברות שיווק ותחנות דלק פועלות תחת מגבלות שולי רווח שהוכנסו בחוק מספטמבר 2021.

מקום מיוחד בדרך זו של יצירת עלויות תופס על ידי מסים ועמלות, אשר ביוון עולים בעקביות על האינדיקטורים הממוצעים של מדינות אירופה. יוון מדורגת במקום הרביעי מבחינת נטל המס על בנזין נטול עופרת בקרב חברות האיחוד האירופי (אחרי הולנד, איטליה ובולגריה), ועולה על הממוצע האירופי ב-20%.

מניתוח נתוני המחיר הסופי הממוצע של בנזין בתקופה שבין 15/1/2021 עד 15/7/2023 עולה כי מע"מ ומע"מ מהווים 50-60% מהמחיר הסופי של המוצר, בהתאם למחיר הבינלאומי. מחיר זיקוק הנפט נע בין 30 ל-47% ממחיר הצרכן הסופי, ושולי הרווח של חברות ותחנות דלק נעים בין 3 ל-9%. מניתוח זה קל להסיק כי מיסוי מופרז, שהוא בחירה ממשלתית, ומחיר בינלאומי הם האשמים העיקריים למחירים הגבוהים שמשלם הצרכן.

"רקטות ונוצות"
ביוון מחירי בנזין וסולר לפני מס חורגים כלפי מעלה מהממוצע במדינות אירופה, שלא ניתן להצדיק לא בתנודות במחירים בעולם או במיסוי גבוה. נושא זה נמצא בבדיקה של ועדת התחרות מזה כ-20 שנה. חקירות מיידיות בוצעו בין השנים 2004 ל-2015, אשר הובילו גם לקנסות של למעלה מ-9 מיליון אירו וקנסות לעסקים. מאז 2012 המליצה הוועדה למדינה על מספר צעדים לחיזוק התחרות. רק מעטים מהם אומצו, וחלקם יושמו באופן חלקי.

בסוף נובמבר 2022 פתחה נציבות התחרות בהליך התערבות רגולטורי המבוסס על תוצאות מיפוי שוק מוצרי הנפט, שהחל במרץ 2022. במילים אחרות, היא החלה להעריך האם שוררים תנאים לתחרות אפקטיבית בשלושת השלבים של ייצור והפצת הדלקים בשוק היווני. זה מוסבר על ידי הימצאות סימנים של התאמת מחיר א-סימטרית, אותם כינתה התופעה "רקטות ונוצות". כלומר, המחירים הקמעונאיים עולים מיד כשהמחיר הבינלאומי עולה, אך יורדים לאט כשהוא יורד.

ריכוז גבוה
לגבי תנאי תחרות, במהלך המחקר הראשוני מצאה הוועדה סימנים לרמת ריכוז גבוהה בשוק זיקוק הנפט. תחרות חלשה בין שתי חברות זיקוק נפט, בעוד המחירים של המוצרים העיקריים (ללא עופרת ודזל בנזין) כמעט זהים. כמו כן זיהה רמת ריכוז בינונית עד נמוכה בשוק הסיטונאי ולבסוף ריכוז אפשרי ברמה המקומית, בתחנות שירות. כמו כן נחשפה עלייה משמעותית ביחסי המחזור והרווחיות של חברות זיקוק נפט וסיטונאות בתקופה 2021-2022.

רגולציה זו היא הכלי החזק ביותר של ועדת התחרות להתערבות במגזר במשק, שכן היא יכולה לקבל החלטות מבניות בשוק, כמו לאלץ חברות לשנות את התנהגותן או אפילו למכור נכסים אם היא מוצאת כי התחרות מעוותת. הוועדה אמנם סיימה את חקירתה, אך טרם הודיעה על ממצאיה, שהיו צפויים באוקטובר 2023 או לכל המאוחר עד סוף השנה.

לפי הדיווח, הנציבות לא אישרה את תופעת התאמות המחיר האסימטריות בשלבים שונים של השוק. אבל היא המשיכה בחקירתה, ושלחה שאלונים חדשים לבתי זיקוק, לחברות ולתחנות שירות כדי להעריך סוגיה שטופלה בשתי תקנות קודמות: סוגיית תמחור מלאי חיץ והאם היא ממשיכה לעוות את התחרות.

מה קורה לספקי אחריות ל-90 יום?
החובה להחזיק במלאי ערבות ל-90 יום של חברות המייבאות נפט ומוצרי נפט עוררה בעבר דאגה לא רק לוועדת התחרות ולבית המשפט האירופי, אלא גם לטרויקה בתקופת המזכר, שכן היא קשור ישירות לתחרות בשוק המקומי.

על פי התקנות האירופיות, חברות המייבאות נפט ומוצרי נפט לשימוש עצמי או למכירה בשוק היווני נדרשות לשמור על מלאי השווה לצריכה המקומית נטו שלהן ב-90 הימים של השנה הקודמת. בשנת 2002 שינה חוק 3054 את המשטר, שהיה בתוקף מאז 1985, בעקבות פסק דין בגינוי ארצנו על ידי בית הדין האירופי לצדק, שקבע כי השיטה מעוותת את התחרות בין הייצור המקומי של מוצרי נפט לבין היבוא הישיר. חברות ללא מתקני מחסן נדרשו לאחסן מוצרים במחסנים מוסמכים, שסופקו בעיקר על ידי בתי זיקוק לנפט. ELPE ושמן מנוע.

לא ניתן לייבא
גישה של צד שלישי למתקני אחסון לצורך אחזקת מלאי בטיחות הייתה, על פי חוק 1985, כפופה רק להסכם אספקה ​​בלעדי עם הבעלים של מתקני האחסון (בעיקר בתי הזיקוק). מצב זה הפך את היבוא ובהתאם לתחרות בשלב זה של השוק לכמעט בלתי אפשרי. בנוסף, תכנית זו לא אפשרה אפשרות לשמור על מלאי רזרבה במדינה אחרת באיחוד האירופי.

בעיית היעדר התחרות הנובעת מהסדרים אלו זיהתה ועדת התחרות בהחלטה שהתקבלה שנה קודם לכן ב-2001. ב-2008 חזרה הוועדה עם הרגולציה משום שמצאה שלמרות השינויים החיוביים שעשה חוק 2002 בעבר, היו "בעיות משמעותיות שתורמות להיעדר תחרות ולאטימות כללית המאפיינת את שוק הזיקוק". בהחלטתו הציע, בעיקר, הקמת רשות קרן מרכזית עצמאית, כדוגמה של מדינות אחרות באירופה, כצעד לחיזוק היבוא והתחרות. באותה החלטה דרש הרגולטור מזיקוק הנפט לחשוף את עלויות אחזקת מלאי הבטיחות וההיטלים שהם גובים מחברות השיווק, ולא לפגוע בגישה ישירה לתחנות שירות עצמאיות.

בשנת 2008 הגיעה נציבות התחרות למסקנה כי קיימות "בעיות משמעותיות התורמות להיעדר תחרות בשוק הזיקוק".

"כדי לענות על השאלה האם יש מספיק לחצים תחרותיים בשוק הזיקוק, יש צורך לקבוע האם קיימים תנאים נוחים לאפשר לסיטונאים וליבואנים אחרים לייבא ישירות מוצרי נפט במחירים תחרותיים", נכתב בהחלטת הוועדה. היא הגיעה למסקנה כי בהתבסס על הממצאים והתוצאות של החקירה בענף, תנאים כאלה אינם קיימים. עוד ציינה הוועדה כי רק לבתי הזיקוק יש מחסנים עם המפרט המתאים, מה שמקנה להם יתרון יחסי על המוכרים.

היא זיהתה בקצרה את בעיית התחרות המונעת יבוא והציעה להקים סוכנות מרכזית עצמאית לאחסון מלאי אבטחה, וציינה בזמנו (2008) כי מבין 27 מדינות האיחוד האירופי רק ביוון, איטליה ובריטניה לא הייתה כזו. רְשׁוּת. היא גם הזכירה כי צרפת, כדי להגביר את התחרות, שחררה יבואנים קטנים מחובת אחזקת מלאי בטיחות.

לטענת הוועדה, מתקני אחסון של בתי הזיקוק יכולים להיחשב לתשתית "חיונית" מכיוון שהגבלות סביבתיות ואחרות מונעות יצירת מתקני אחסון חדשים. זה יבטיח גישה שווה לחברות האחראיות על אחזקת מלאי בטיחות על ידי ניהול מראש של תנאים וכללי תמחור שיצטרכו לקבל אישור על ידי RAOEY, כפי שקורה בגישה לרשתות חשמל וגז.

הנחיית האיחוד האירופי
בשנת 2013, בלחץ הטרויקה, יוון התאימה את פעילותה עם הנחיית האיחוד האירופי, והציגה את האפשרות לחברות יבואניות לאחסן 30% ממלאי החובה שלהן במדינה אחרת באירופה. אותו חוק הציג את האפשרות ליצור מוסד לקרן מרכזית (CFI). עד היום גוף זה לא הוקם שכן התחושה היא שגודל השוק ובגרותו אינם מחייבים הקמת חברה ממשלתית לניהול הרזרבות.

Source link