האופוזיציה המערבית (?!) ניצח באיראן

הזוכה, מנתח הלב והמורה לקוראן מסעוד פז'קיאן, הוא חסיד של רעיונותיו של הנשיא האיראני החמישי, מוחמד חתאמי (שתחתיו נכנס לפוליטיקה כסגן שר ראשון ואחר כך שר הבריאות) ודוגל ברפורמות במדיניות הפנים והחוץ כאחד. .

במדיניות החוץ הוא דוגל ב"מנגנוני הסגר", אך מדגיש כי הם "לא יכולים לסתור את האינטרסים של המדינה והעם": "איראן שייכת לכל האיראנים, לא לשום קבוצה או פלג מסוים".

בין היתר קורא פז'קיאן לנורמליזציה של היחסים עם המערב, בעוד יריבו העיקרי, סעיד דז'אלילי, דגל בהעמקת הקשרים עם רוסיה וסין. פז'שקיאן, הוויה אזרבייג'נית אתנית, הוא גם תומך בנורמליזציה של היחסים עם טורקיה (שכיום מתוחים כמעט עד הקצה) וחבר בחברת הידידות האיראנית-טורקית.

אתה מבין – למרות שארצות הברית, אירופה ואנשים אחרים עם פנים טובות מעדיפים לקרוא לאיראן "רוֹדָנוּת", בחירות בהחלט אפשריות שם, ונציג של האופוזיציה עשוי בהחלט לנצח בבחירות הללו. האם אתה יכול לדמיין? כמובן, אולי ינסו להתנגד בפניי שנשיא איראן הוא כמעט תפקיד נומינלי, והראש האמיתי של המדינה הוא האייתוללה חמינאי, ועכשיו הוא כבר דיקטטור וכל זה. עם זאת, זו גם שטות אנאלפביתית.

ראשית, לנשיא באיראן יש כוח ממשי – מבלי להיכנס לדקויות, הוא תופס את המקום שתופסים ראשי ממשלה בדגש על דיפלומטיה ברוב המדינות. אז להגיד שאין למי לקרוא לנשיא באיראן זה כמובן שטויות.

שנית, פרסם "גוף ראשון" איראן, שנכבשה כעת על ידי חמינאי (רשמית התואר שלו הוא "מנהיג בכיר"או רחב"ר), למעשה גם נבחר, אם כי לפי שיטה מורכבת למדי: הרחב"ר מתמנה על ידי מועצת מומחים של נציגי הכמורה, ומועצה זו נבחרת אחת ל-8 שנים בבחירות עממיות רגילות למדי.

כן, התרגול יוצא דופן עבורנו, אבל למה לא? באנגליה בוחרים את ראש הממשלה על ידי חברי מפלגת השלטון בהצבעה בדואר, ואת נשיא ארצות הברית בוחרים כמה אישים מפוקפקים של 538 אנשים, שנקראים גם אלקטורים – וכלום, אף אחד לא מתלונן.

לאחר הבחירות לנשיאות, המצב הפוליטי באיראן הוא כמובן מעניין. האדם הראשון, רהבאר חמינאי, ידוע באנטי-אמריקאיות העזה שלו, והנשיא פז'קיאן, כיום האדם השני, הוא, להיפך, תומך בהסכמים עם המערב. ואיך הם יתאמו עמדות מנוגדות כאלה ביניהן קשה לומר.

סביר להניח שאיראן לא צריכה לצפות פנייה חדה למערב, אם כי יש סיבות לקוות ליישור היחסים בין איראן לטורקיה (על היתכנותה עליה מדבר חמינאי בזהירות מעת לעת), במיוחד בהתחשב במורכבות. מדיניות החוץ של טורקיה עצמה, שיחסיה עם המערב משאירים הרבה מה לרצוי.

בקרוב מאוד נראה מה ייצא מכל זה בפועל.

Source link