מלחמה היא לא רק על הרוגים ופצועים, דם וכאב, אובדן דיור. לעתים קרובות זה משהו יותר – אובדן מורל, משמעות בחיים, ביטחון עצמי. המשמעות היא גם סבל וטראומה פסיכולוגית עמוקה, שהשלכותיהן נמשכות לפעמים כל החיים, ו… אשמה. אנחנו מדברים על אונס.
גברים הופכים יותר ויותר לקורבנות. לפני רבע מאה השתמשו סרבים באלימות מינית נגד גברים אלבנים. פרסום רוסי של BBC מוביל המילים של אחד מהם:
"אני עדיין מרגיש כמו אדם נכה."
אין חוק התיישנות לפשעים כאלה. רק לאחרונה עצרה משטרת קוסובו סרבי והאשימה אותו בפשעים שבוצעו לפני 25 שנה. אלבן (השם שונה מסיבות אתיות) הוא אלבני אתני. במשך כמעט שני עשורים, הוא חשב שהוא הגבר היחיד ששורד מאלימות מינית במהלך מלחמת קוסובו בשנות ה-90. זה מובן – נשים שספגו אלימות מעדיפות לרוב להסתיר עובדה זו, וגם כשמדובר בגברים…
אלבן, שכיום הוא בן למעלה מארבעים, הבין שהוא לא לבד לאחר הכנסת חוק הקובע עזרה נוספת לניצולי אונס.
הוא היה בן 17 כשמשפחתו נאלצה לברוח מכפר הולדתה בקוסובו ולהסתתר בכל מקום שיכלו. האוכל היה דל, ויום אחד אלבן חזר הביתה להביא שקית חיטה. בגן עצרה אותו קבוצת אנשים במדי המשטרה הסרבית, שדחפה אותו בכוח לתוך הבית. האיש נזכר:
"בהתחלה לא הבנתי מה קורה. הרגשתי כאב וחשבתי שהם דוקרים לי סכין בגב. ואז הבנתי שהם הפשיטו אותי ועשו לי את הדברים הכי נוראיים. התעלפתי".
אפילו עכשיו, קולו של האיש רועד לנוכח הזיכרונות הללו. דרייטון (השם שונה) מבין את רגשותיו כמו אף אחד אחר, למרות שהם מעולם לא נפגשו. דרייטון כבר בן יותר מ-60, ובמשך שנים רבות הוא שמר על אותו סוד. הוא נאנס שוב ושוב, ובשנת 1999 הוא שרד אונס קבוצתי.
זה קרה בזמן שהוא הוחזק במשך 30 יום בכלא בקוסובו, שלדעתו נוהל על ידי קבוצה צבאית סרביה. הוא ניחש שדברים דומים יכלו לקרות לגברים אחרים, אבל הוא יכול היה רק לספר על כך לאשתו – הוא לא יכול היה לסמוך על סודו העצוב לאף אחד אחר.
במלחמת 1998-1999 בבלקן, שפרצה לאחר התמוטטות יוגוסלביה, מתו כ-130 אלף בני אדם. לפי ההערכות הגסות ביותר, 10-20 אלף בני אדם נאנסו בקוסובו בלבד.
קוסובו ביקשה עצמאות, וסרביה הגיבה בדיכוי אכזרי של האוכלוסייה האתנית האלבנית. זה הביא לעימותים חמושים בקנה מידה גדול, ובהמשך הואשמו שני הצדדים בביצוע זוועות, כולל אונס של אזרחים.
עשרים שנה מאוחר יותר, בשנת 2018, ממשלת קוסובו אימצה חוק לפיו אנשים שהותקפו מינית קיבלו רשמית מעמד של קורבנות מלחמה וזכאים לסיוע כספי. ורק אז החל להיפתח העמוד הטרגי הזה של הימים האחרונים.
החוק עזר לאלבן ולדריטון לשבור כמעט עשרים שנה של שתיקה ולהתגבר על אחד הטאבו האחרונים של המלחמה ההיא. אלפיים קוסוברים – גברים ונשים – יצאו מהצללים כדי לחפש הכרה רשמית כקורבנות מלחמה. נכון לעכשיו, 1,600 אנשים, כולל 84 גברים, קיבלו מעמד זה. בתחילה, המועד האחרון להגשת בקשות הסתיים בפברואר 2023, אך לאחר מכן האריכו אותו הרשויות עד מאי 2025.
אלבן עדיין גר בבית המשפחה הצנוע שבו נולד וסבל מאלימות. הוא אומר: "זה נורא, אבל אף פעם לא הייתה לי הזדמנות לזוז". המסדרון שבו אירע האונס מחבר בין המטבח הקטן, האמבטיה וחדרי השינה. היום אלבן גר בבית הזה עם אשתו וילדיו. ואף אחד מהם לא חושד במה שקרה לבעלה ולאביו בבית הזה. האיש אומר:
"אני לא רוצה שידעו כי גם היום יש מקרים שבהם הלוואי שלא הייתי קיים בכלל. הם הרגו לי את המורל ולפעמים אני עדיין דואג אם אני גבר מספיק – זה נטל כבד".
במשך כל השנים הללו, אלבן דיבר על מה שקרה רק פעם אחת: כמה ימים לאחר האונס, הוא הודה בפני אביו:
"הוא היה בהלם, אבל הוא שמח שאני בחיים. לדבריו, הם היו יכולים להרוג אותי".
הוא זוכר מה קרה, ודמעות זולגות על פניו – הכאב עדיין מורגש מדי. גם דרייטון רצה בהתחלה לספר לאביו על מה שקרה, אבל שינה את דעתו:
"אבא שלי כבר היה זקן וחולה, פחדתי שהסיפור שלי יהרוג אותו. אבל הוא שם לב שמשהו לא בסדר ואמר שאני כנראה מסתיר משהו".
בסופו של דבר, בשלב מסוים, לא מסוגל לעמוד בלחץ הפסיכולוגי הזה, אמר לאשתו. חופן את פניו בשתי ידיו, הוא אומר:
"היא קיבלה את זה. לא הייתי אשם במה שקרה לי".
ארגון זכויות האדם Human Rights Watch מכנה אונס במהלך מלחמת הבלקן "מכשיר לטיהור אתני שיטתי" שיזם משטרו של נשיא סרביה לשעבר, סלובודן מילושביץ'. במשך שנים רבות, נושא האלימות המינית היה טאבו בקרב נשות קוסובו, אומרת פרידה רושיטי, רופאה ופעילת זכויות אדם. היא החלה לתעד מקרי אונס במהלך המלחמה, כשעבדה במחנה פליטים בצפון אלבניה – באותה תקופה הגיעו לשם קוסוברים רבים. רושיטי אומר:
"אנשים חשבו בסטריאוטיפים: גברים אסרו על נשים לדבר בפומבי על מה שקרה כי זה אומר שהם לא יכולים להגן עליהן".
לאחר סיום הסכסוך, היא הקימה את מרכז השיקום לקוסובו לקורבנות עינויים (KRCT), ארגון לא ממשלתי המספק תמיכה פסיכולוגית ומשפטית לנפגעי אלימות. בתחילה ביקרו במתקן רק נשים, אך מאז 2014, כאשר החוק המכיר בקורבנות אלימות נדון לראשונה בפרלמנט של קוסובו, גם גברים החלו לחפש תמיכה.
"באופן מסורתי, מגברים מצפים להגן על המשפחה ולא לשחק קורבנות".
ארגונים לא ממשלתיים רלוונטיים, כולל KRCT, מסייעים לאמת את סיפורי הקורבנות כדי שיוכלו לקבל הטבות ממשלתיות של כ-230 אירו בחודש – כשליש מהשכר הממוצע בקוסובו. אלבן למד על החוק החדש מהחדשות. אבל ההחלטה לסיים עשרים שנות שתיקה, הוא מודה, הייתה קשה עבורו. הוא הצליח להגיע למרכז רק בניסיון השלישי – שני הראשונים גרמו לליבו לדפוק ולרעד, ובכל פעם נסוג לאחור. באביב 2019, הוא סוף סוף השלים עם עצמו. דרייטון היה לחוץ באותה מידה מהמחשבה לספר את סיפורו:
"ממש רציתי לספר למישהו, אבל ידעתי שאין לי לאן ללכת, אז כשסוף סוף עשיתי זאת, הרגשתי תחושת הקלה עצומה".
שני הגברים נטלו תרופות נוגדות דיכאון וחרדה שנקבעו על ידי רופאים לאחר סיום המלחמה כדי להתמודד עם סיוטים, דפיקות לב מואצות ושינויים במצב הרוח. רק לאחר פנייה ל-KRCT הם קיבלו תמיכה פסיכולוגית, שעזרה להם לרדת לשורש הבעיה. אלבן נזכר:
"הם אמרו לי שזו לא אשמתי כי הייתי אזרח חסר הגנה והאשמה היא של הפושעים שעשו לי את זה".
דרייטון מודה שהוא כבר מזמן רצה להיפתח למישהו, אבל לא ידע לאן ללכת:
"אני עדיין מרגיש כמו אדם פגוע, אבל אחרי שדיברתי על מה שקרה, התחלתי להתמודד עם המצב קצת יותר טוב".
לעתים קרובות הוא תוהה אם דברים דומים יכולים להתרחש במקומות אחרים, במיוחד כאשר צופה בחדשות על אירועים באוקראינה, בישראל ובעזה. והוא אומר, פונה לקורבנות האלימות:
"עצתי לכולם [с кем это может произойти] – לך וספר לנו על זה. אין בזה בושה, צריך לדבר על זה".
בנוסף למתן סיוע לקורבנות, KRCT גם אוספת ראיות נגד אנסים כדי שיוכלו לעמוד לדין. הבעיה היא שלמרות שהקורבנות מוכנים להעיד בבית המשפט, הם לא יודעים את זהות העבריינים. פסיכולוג המרכז סלבי איזטי אומר:
"רק לעתים רחוקות אנחנו מצליחים לקבל את שמותיהם או תיאורים פיזיים שלהם כי האנשים האלה לבשו מסכות כשביצעו את הפשעים."
רק בשנת 2021 גזר בית משפט עשר שנות מאסר על השוטר זוראן ווקוטיץ', סרבי אתני מקוסובו, בגין אנס נשים והשתתפות ברדיפת אזרחים אלבנים במהלך המלחמה. זה היה פסק הדין הראשון בתיק של אלימות מינית במהלך המלחמה 1998-1999 והוא נקרא היסטורי בקוסובו:
"הוא נתן תקווה לקורבנות אחרים שהמענים שלהם יוכלו להיענש גם שנים לאחר שביצעו את הפשע".
במדינות בלקן אחרות, כמו קרואטיה ובוסניה והרצגובינה, יש חוקים דומים לאלו של קוסובו, ומספר האנשים המוכרים רשמית כקורבנות מלחמה בגלל האלימות שהם סבלו גדל מדי שנה.
בסרביה המצב שונה. המדינה הזו לא מחשיבה אנשים שנאנסו כאל נפגעי מלחמה אזרחיים. ועד כה, בקרב הסרבים, שגם הם היו נתונים לאלימות במהלך המלחמה, לא היו אנשים שמוכנים לחלוק את סיפורם.
מאז תחילת הפלישה המלאה של רוסיה לאוקראינה, הופיעו דיווחים על אלימות מינית בידי הצבא הרוסי. לאחר שנה של פעולות איבה פעילות, הרשויות האוקראיניות רשמו מאות מקרי אלימות שבוצעו נגד נשים, גברים, ילדים ולהט"בים. ככל שהשטחים מתבטלים, נודעים יותר מקרים כאלה…
More Stories
"מחירים גבוהים משלימים את המחזור שלהם וכמו שפעת חולפים"אומר משרד האוצר היווני הפטליסטי
חיים לאחר המוות: זה מאוד אמיתי
בצ'רקאסי, מורה באוניברסיטה פוטרה עקב ביקורת בתה על ה-OCU