בימי הסתיו הראשונים הללו בכל שנה, אלפים יוונים עצב מופיע בעיניים והלב מדמם. הפוגרום ההמוני האחרון של יוונים בטורקיה ב-6-7 בספטמבר 1955 סימן סוף עקוב מדם, שסיים 2.5 אלף שנות היסטוריה יוונית של העיר הזו.
לפני 69 שנים, כבר בשנים השלוות שלאחר תום מלחמת העולם השנייה, חיו מחדש אלפי נוצרים שחיו באיסטנבול ובאיזמיר, יוונים וארמנים, את האסון של שנות ה-20.
על פי תנאי ההסכם מ-1923 שסיים את מלחמת יוון-טורקיה, יוון הסכימה להסיג חיילים מקושטא, מזרח תראקיה ואיי הנסיכים, וטורקיה הסכימה. לשמור על האוכלוסייה היוונית שם (היוונים גורשו מאזורים אחרים בטורקיה). בתורו, יוון איפשר לטורקים ולבולגרים מוסלמים להישאר במערב תראקיה (הבולגרים האורתודוקסים גורשו "למולדתם ההיסטורית").
אולם הטורקים לא נטו לדבוק בהסכם זה כל הזמן, והיוונים נדחקו מאיסטנבול בדרכים שונות. נוצרים באיסטנבול היו נתונים לרדיפות מסיביות כבר מההתחלה על ידי הממשלה הטורקית החדשה. על היוונים נאסר לעסוק במקצועות מסוימים וזכויותיהם הוגבלו.
באיי הנסיכים הושעה החינוך ביוונית לשם מהיבשת. כתוצאה מהגירה בין 1925 ל-1955, האוכלוסייה היוונית באיסטנבול כבר ירדה מ-270 אלף (39.6%) ל-100 אלף (7.8%). עד 1955 לא נותרו בעיר יותר מ-100,000 יוונים.
באביב 1955 החלו תסיסה במה שהיה אז מושבה בריטית בקפריסין. פעילים קפריסאים יוונים דרשו את עצמאותו של האי מהכתר הבריטי, וכתוצאה הגיונית, איחוד עם יוון. השלטונות הבריטיים המציאו ותמיד עקבו אחר מדיניות ה"הפרד ומשול" ביחס למושבות שלהם. תשומת הלב של טורקיה, שעד אז לא הקדישה תשומת לב לאי השכן, התמקדה במיומנות בבעיותיהם של הקפריסאים הטורקים. כתוצאה מכך החלו השלטונות הטורקיים במסע להסתה לשנאה לאומית הן בקפריסין והן בארצם.
רחובות רובע פרי לפני הפוגרום
לא הייתה הכנה מיוחדת לדעת הקהל. לאחר רצח העם של שנות ה-20, המשפחות היווניות והארמניות המעטות שנותרו בשטח האימפריה העות'מאנית לשעבר הצליחו לקום מחדש כלכלית, לבנות מחדש בתים, להקים עסק משלהן ולהשיג הצלחה, בעיקר במסחר. שכונות רבות של קונסטנטינופול החלו להידמות שוב לימים הטובים, כמו בימי הזוהר של מפעלי המסחר הנוצריים. האם שכניהם הטורקים, שלא הגיעו לאותו שגשוג כלכלי, אהבו זאת שאלה רטורית. תמיד קל יותר למצוא מישהו להאשים את המחלה שלו, במיוחד אם הוא בן לאום או דת אחרת. לכן, לא קשה להניח שלא חסרו פוגרומים מרצון.
כך נראה מוזיאון הבית של כמאל אטאטורק בסלוניקי כעת
הסיבה הייתה הפיצוץ במוזיאון הבית של כמאל אטאטורק בסלוניקי. כפי שהתברר מאוחר יותר, הפיצוץ בוצע על ידי אוצר המוזיאון בעצמו, תוך שימוש במנגנון נפץ שניתן לו על ידי השירותים החשאיים הטורקיים. התקשורת הטורקית ניפחה במיומנות את היקף הרס ביתו של המנהיג הטורקי הגדול, ועוררה סערת זעם בקרב הציבור הטורקי. עיתונות הזמנים של הנשיא באיאר וראש הממשלה מנדרס הציגו תרחיש טורקי באמת של פוגרומים וונדליזם. העיתון Hürriyet, למשל, כתב אז: "אנחנו רוצים להזכיר לשכנתנו הקטנה, יוון, שילדים לא ראויים, אם הם לא מתעשתים, ראויים להלקאה, מיותר לציין שיוון מכירה את המכות הטורקיות". ישירות ובכנות.
קהל עם דיוקנאות של אתאטורק יצא לרחוב
התוכנית לפוגרומים הייתה פשוטה באותה מידה. בלילה הקודם סומנו בתים, חנויות וכנסיות לחילול והרס. למחרת בלילה, יותר מ-100 אלף פוגרומים, מאורגנים היטב ומסופקים עם הובלה, החלו לעשות את עבודתם המלוכלכת. כ-80 כנסיות, 4,500 חנויות, 2,500 דירות ו-40 בתי ספר ניזוקו. בתי קברות נוצריים חוללו, שבהם פוגרומים לא הגבילו עצמם בהשמדת מצבות, אלא גם פתחו קברים. נשים ונערות נוצריות חוו זעזועים מוסריים איומים. מספר ההרוגים מוערך ב-37 בני אדם, אך נתון זה אינו מוחלט בשל חוסר האפשרות של ספירה מדויקת. הנזק החומרי הסתכם במאות מיליוני דולרים, לפי הערכות מסוימות – עד מיליארד דולר במחירים של אותה תקופה!
איך הכל קרה
חמשת הדרכים הראשיות המובילות לכיכר טקסים היו מלאות בהמוני אנשים חמושים במקלות, גרזנים, אתים, פטישים ומוטות ברזל. הקהל קרא "Khrolsun giavourlar!" (קללו את הכופרים!) ו"יקין, קירין, giavourdur! "(להרוס, לשבור, אלה כופרים!). המשטרה והצבא לא נקטו בשום פעולה, שכן הם לא קיבלו שום פקודה להשיב את הסדר על כנו והגבילו את עצמם לצפייה חסרת תשוקה באירועים.
כאשר התאספו כ-50,000 איש, נכנס לתוקף השלב הבא של התוכנית: השמדת כל רכושם של היוונים וחילול כל המקומות הקדושים של העיר הקדושה להלניזם. מנהיגי הפוגרומים קיבלו הוראה לא להשאיר דבר בעל ערך.
מעגלי גיהנום
חלק מהקהל עבר לרובע איסטיקלאל קדסי, הידוע גם בשם פרה, שנחשב למרכז הקניות המפורסם ביותר בקונסטנטינופול. באזור היו כ-700 חנויות, רובן המוחלט בבעלות יוונים.
החנות הראשונה שהותקפה הייתה בית הקפה Eptalofos בכיכר טקסים. הקהל מיהר לבית הקפה כמו עדר שוורים מטורפים. הורסים את כל מה שתפס את עיניהם: חלונות, שולחנות, כיסאות, מזנונים, כוסות, כוסות.
אחר כך הם תקפו חנות בדים בבעלות היוונים. ארבעה מתפרעים השתמשו במסילת חשמלית כדי לשבור את הדלת ולנפץ חלונות ראווה. כמה דקות לאחר מכן, הקהל מיהר פנימה והחל לזרוק בדים, מדפים וסחורות אחרות לרחוב. מכונת התפירה נופצה באמצעות אותה מסילת חשמלית ברחוב מול קהל צורח. היעד הבא של המתפרעים היה חנות למוצרי חשמל שתכולתה הייתה מפוזרת ברחוב.
קצת יותר משם הייתה חנות מכולת, שבפתחה עמד איש יווני מבוגר.
Старик с удивительным мужеством стоял перед магазином и говорил толпе: «Уходите отсюда! Мы живем в этой части шесть поколений, и вы не может беспокоить нас ". Эти слова были последними в его жизни.
הקהל מיהר לעברו, כמה דקות לאחר מכן החנות נהרסה, והזקן הפך לקורבן הראשון של הלילה הנורא הזה. אשתו שרדה בהסתתרות בפינה, אך עד מהרה מתה מהלם הלילה. כך גם המשיך ההמון בדרכו והרס בזו אחר זו את כל החנויות באזור פרה. הקונדיטוריה המפורסמת "Kervan" מאת דימיטרי פילאווידי, "Baile" מ-Lethe ו-Kiripsi "Eskisehir" מאת יאניס צולי…
בחנויות גדולות ומפוארות לקחו הפורעים חולצות משי, חליפות ונעליים חדשות ולבשו אותם לפני המשך עבודתם ההרסנית. בחנות התכשיטים המפורסמת פרנגוליס ערכו קהל של פורעים קרב אמיתי בינם לבין עצמם במטרה לתפוס את התכשיטים היקרים ביותר.
כשהקהל הגיע לכנסיית השילוש הקדוש, הם היססו לרגע. אבל חוסר הוודאות התגבר כאשר נשמעו קריאות "קללו את הכופרים!", ואז פרצו הטורקים אל הכנסייה. כל רכוש הכנסייה הושמד וחוללה.
איקונות, כלי קודש וגלימות כהונה היו היעד של ההמון המטורף. הספסלים והמזבח של הכנסייה נהרסו כאשר קבוצה חדשה של פורעים פרצה לכנסייה עם מיכלי בנזין כדי לשרוף את המקדש.
До сих пор так и не ясна причина, почему погромщики не смогли сжечь церковь Святой Троицы в Пера.
אזור פרה השתנה באופן דרמטי תוך מספר שעות. הרחובות הפכו למעין מצע, תערובת של דברים שנהרסו: מכוניות, פרוות, שעונים, נעליים, שמנים, גבינות, טקסטיל, כלים, בגדים, סוגי אוכל ובגדים שונים שהתערבבו מתחת לרגלי ההמון.
לאחר הלילה הזה, הרוב המכריע של המשפחות היווניות והארמניות עזבו את טורקיה לנצח. יציאה חדשה וקבועה של נוצרים מקונסטנטינופול – כמה היו מאז יום שלישי השחור 1453!
מתוך 140 אלף היוונים שחיו באיסטנבול באמצע המאה ה-20, נותרו רק אלפים בודדים, וביוון הופיעו חוזרים חדשים. איפה הסכם לוזאן משנת 1923 עכשיו, שקבע את זכות המגורים באיסטנבול עבור הקהילה היוונית? כנראה באותו מקום עם הזכות לשלטון עצמי של הקהילות היווניות באיים אימברוס וטנדוס.
זעמם של הפורעים יצא משליטה, והצבא נזקק להתערבות בבוקר ה-7 בספטמבר. התסיסה השפיעה גם על ערים אחרות בטורקיה, ובראשן איזמיר, שבה נפגעו משפחות הקצינים היוונים שהוצבו במטה נאט"ו בעיר. במקביל, חיילי נאט"ו המוצבים באיזמיר, כמו גם הציבור המערב אירופי, בחרו שלא להתערב באירועים.
בשנת 2000 חיו באיסטנבול רק 2,000 יוונים. איי הנסיכים (Imbros (Gökçeada) ו-Tenedos (Bozcaada)) התיישבו על ידי הטורקים זמן קצר לאחר הפוגרום של 1955, ושם, בהתאמה, נותרו 250 ו-25 תושבים יוונים ילידים, והשימוש ביוונית בבית הספר ובניהול היה אסור, בתי ספר היו סגורים מאז שנת 1975.
אזרחים מתקדמים של טורקיה, לעומת זאת, לא שוכחים את הדפים המבישים של ההיסטוריה שלהם. בעיתון הטורקי "סבאח" ב-7 בספטמבר 2007 פורסמה מאמר מאת ערגון באבחאן, המוקדש לאירועים של לפני חצי מאה. עיתונאי טורקי כותב במרירות על פשעי הממשלה הטורקית נגד אזרחיה: "עיר גדולה איבדה את צבעיה, איבדה את קולה", ומקשר לקחים היסטוריים למצב הנוכחי במדינה, כאשר בעיית האסלאמיזציה המיעוט הכורדי מתמודד בחריפות עם החברה הטורקית המודרנית.
בשנת 2006 נוסדה הפדרציה האקומנית של התושבים קונסטנטינופול לפתור במשותף את הבעיות של 26 אגודות של תושבי קונסטנטינופול, הממוקמות הן ביוון והן מחוצה לה. מטרת יצירת הפדרציה הייתה לאחד מאמצים לתמוך בפטריארכיה בפאנארי, בני ארצם שעדיין בקונסטנטינופול וכמובן לשמר ולהעביר את התרבות של קונסטנטינופול לדור הצעיר.
טורקיה מעלה כעת את הנושא של תשלום פיצויי מלחמה במסגרת הסכם לוזאן מ-1923. ומי יחזיר את חייהם של אלפי יוונים מקונסטנטינופול וקפריסין (מלחמת 1974)?
בעת יצירת מאמר זה, נעשה שימוש בחומרים מאתרים greecetoday.ru ו pontos-news.
More Stories
קסם מספר 56 והשוק המקורה Kallithea. חלק 2
קסם מספר 56 והשוק המקורה Kallithea. חלק 1
טורקיה אסרה על הפטריארך ברתולומיאו לשרת במנזר Panagia Sumela