המשך הסיפור על שוק ההון מחוז Kallithea, שם הם שלובים זה בזה היסטוריה ומודרנה מהגרים מפונטוס שהקימו והתיישבו באזור זה של אתונה.
איריני מרולידו: "כלת השוק"
איריני לא מפסיקה לקלף, לחתוך ולשטוף ירקות ופירות.
בפינת השוק נמצאת חנות מכולת בה מוצגים פירות וירקות בצורה כל כך ללא דופי עד שהקופסאות נראות כאילו נשלפו מסרט מצויר. איריני מרולידו יושבת על שרפרף בין תוצרת טרייה, מקלפת רימון ושמה את הגרעינים המוכנים לאכילה בכלי שקוף.
קודם לכן היא גם קצצה ושטפה ירק שלקוחה קבועה וחברה של בתה הגיעו לקנות "מוּכָן לְשִׁמוּשׁ"להכין אותו לפני היציאה למשרד. זה מה שאיריני עושה כל יום בזמן שבתה ג'וליה מוכרת את המוצרים שלהם. "אנחנו לא נותנים לאמא לעבוד על טכנולוגיה כי בכל פעם שעשינו זאת היא הייתה עושה משהו מטורף".– אומרת בתה בצחוק. יום אחד, איריני הכניסה בטעות 400,000 יורו לקופה במקום 40 יורו.
איריני עובדת בשוק מאז 1966. באותה תקופה הגיעה לאתונה ממסיניה שבפלופונסוס כדי להתחתן. היא נקראה "כלת שוק" אומרת בתה ג'וליה. היא נישאה לבעלה הפונטיאני, שהיה כבר הדור השני של בעלי חנויות מכולת – הוריו היו בין הפונטיאנים הראשונים שהקימו את השוק.
מאז, ועכשיו בדור השלישי, איריני ממשיכה להגיע כל יום כדי לוודא שהאוכל יוצא נכון. "יום ראשון הוא היום היחיד שאני לא בא"היא אומרת. "טוב, גם את צריכה לנוח," אני אומר לה. "לא, אנחנו רק צריכים לבשל הרבה כדי להאכיל את הילדים והנכדים שלנו."היא עונה ומאשרת שהדור המבוגר יותר של נשים יווניות לעולם לא מצליח לשבת ליד השולחן.
ולמרות שכל הוותיקים מכירים את איריני, והקבועים הפכו כמו חברים לבעלי החנויות – הם באים, עושים קניות, חולקים חדשות, ואפילו יכולים לשבת על כוס קפה – ג'וליה מודה ש "עולם השוק השתנה מאוד. צריך לעשות משהו כדי להחיות אותו. זה נשאר כמו שהוא נבנה".. עם זאת, היא מצאה דרך למשוך קונים צעירים יותר שאולי לא יודעים היכן בדיוק נמצאת החנות שלה: היא שמה אותה באפליקציות של שירותי משלוחים. אז אפילו עכשיו, בזמן שאנחנו מדברים, היא מחטפת מבט בטאבלט שלה כדי לבדוק אם הגיעה הזמנה חדשה.
פריקלס אנטונופולוס: השפעתם של מועדוני לילה(?)
אב ובנו בעבודה.
בדרך לכניסה השנייה לשוק ברחוב פלטונוס נשמע שיר ברקע "תְפִלָה" ספירוס זגוראיוס. עוד כמה צעדים ואתה מבין שזה מגיע מהרמקולים של המכולת. "אקרופוליס". בפינה אחת, הגבר הצעיר בחנות חותך ושוקל גבינה מאחורי הדלפק, בעוד שניים אחרים עושים שיחת חולין על קפה וסיגריות.
אחד משני הוותיקים של השוק הוא פריקלס אנטונופולוס (אין קשר לסטברוס אנטונופולוס הנ"ל), שעומד מאחורי הדלפק כבר 52 שנים – דמות שקטה יותר מאז השתלט עליו בנו אריסטומניס. כן, זה כמעט נראה כמו חנות נושא, מהשילוט ועד השמות – הכל מזכיר את יוון העתיקה.
פריקלס עבד בחנויות מכולת מאז שהיה בן 10. כשהתגייס לצבא כבר התעייף מהרעיון הזה ואמר לעצמו: "אני אהיה כל דבר בחיים, רק לא חנות מכולת". אבל הכל מסתדר בצורה מצחיקה.
ב-12 בדצמבר 1972, פריקלס מצא את עצמו עובד כעובד חנות בפעם הראשונה. "אקרופוליס" – תאריך זה טבוע לעד בזיכרונו. הוא הכיר את הבעלים לשעבר של החנות, שפעלה אז כחנות מכירות של מפעל הנקניקיות באותו שם. "באתי לזמן קצר ובסופו של דבר נשארתי 50 שנה", – הוא אומר. בסופו של דבר, הבעלים המקורי של אקרופוליס מכר לו את העסק כדי לעשות משהו אחר. "כדי להיות סוחר, אתה צריך להיות קשוח."אומר פריקלס.
בית חרושת לנקניקיות "אקרופוליס" היה בציציפיס, ליד המכולת שבה עבד אז פריקלס, ששכנה בין מועדוני הלילה שחוו אז את ימי הזוהר שלהם: "כדי להיות זמר, היית צריך לעבור דרך מועדון הלילה "פליריקו"נזכר פריקלס, בהתייחסו לאחד ממועדוני הלילה האגדיים ביותר באזור, שעל השלט שלו נושאים שמות של גדולים כמו ואסיליס ציסניס, פאנוס גאבאלס וגריגוריס ביטיקוציס.
פריקלס הצעיר מצא את עצמו לפתע בין שני עולמות: עולם הבוקר של המכולת ועולם הערב של מועדון הלילה שחיכה לו כמה דלתות למטה. הוא נשא מצרכים למועדוני לילה – פירות בצלחות ללקוחות, ומצרכים לעובדים לבשל ולאכול.
דבר אחד אחרי השני, והוא התחיל להרוויח כסף נוסף בלילה, תוך שהוא מספק אוכל. "השתמשתי בתלת אופן כדי להעביר אוכל ממחסנים למועדוני לילה כל הלילה." – נזכר פריקלס, וכשהעלות השחר והמסיבה הסתיימה, הוא עזר לנקות. "באותם ימים לא היו לנו מטאטאים, אספנו כלים שבורים לתוך חביות עם אתים", – הוא נזכר.
לספק למועדון לילה אוכל נראה מייגע יותר מניהול חנות מכולת בשוק. אבל פריקלס מציין שלמרות שהעבודה במועדונים הייתה קשה, זה היה כיף. להיפך, בימים עברו באקרופוליס נאלץ פריקלס לשאת ידנית מטענים כבדים מהמחסן לחנות. לפחות עכשיו בנו אריסטומניס השתלט עליו, ופריקלס יכול ליהנות מהשירים האהובים עליו מתפוצצים מהרמקולים.
דגים ופירות ים מגיעים לשוק מוקדם בבוקר – ארגזים נפרקים כבר ב-5 בבוקר.
כריסולה קפירי: נשיאה
אם תמצא את עצמך בשוק, אתה בהחלט תראה את כריסולה.
בכל מקום שבו אתה נמצא בשוק, אתה בטוח תראה את כריסולה קפירי חולפת במקום. אין זה מפתיע שהיא נשיאת השוק: היא ישירה, דברנית וערנית כל הזמן. כשהיא לא בתנועה, היא עומדת מאחורי הדלפק של מאפיית השוק שבבעלותה.
היא הגיעה לכאן לפני 30 שנה, כשהילדים שלה היו בני 5 ו-12. "זה היה השוק שעזר לי לגדל את הילדים שלי"היא אומרת. היא מרבה לדבר על ילדיה בגאווה. אחד מבניה עובד כצלם בפינלנד. השני הוא שף קונדיטור, אז הוא עוזר בעסק המשפחתי. לבני משפחה רבים יש תחומי עניין דומים, וכריסולה קיבלה את העניין באפייה מבני הדודים שלה, שהיו אופים.
"יש אנשים טובים בשוק, לוחמים"אומר הנשיא, ומציין שחלו שינויים רבים בשנים האחרונות. זה לא חף מאתגרים: השוק הוא בבעלות פרטית, ולכן הוא אינו מקבל מימון ממלכתי או עירייה, והבעלים מתקשים לשפץ את הבניין (שברובו נותר ללא שינוי) ללא עזרה מבחוץ, היא אומרת.
עם זאת, היא לא מאבדת תקווה: "אני חושב שהשוק יחזיק מעמד ואנחנו נמשיך לפעול כאן".. לגבי עייפות, לא אכפת לה כי היא במקום האהוב עליה: "אנחנו האנשים המבוגרים למדנו לעבוד קשה. אני עובד יותר ממה שהייתי עובד במקומות אחרים, אבל לא אכפת לי, אני אוהב את זה".
זה היה השוק שעזר לי לגדל את הילדים שלי", אומר נשיא השוק.
מריה האציירמיה: מוכרת פרחים ביישנית
מריה (משמאל) וספירידולה מבצעות עבודה "ריחנית" בשוק.
השוק לא קיים בלי חנויות הפריפריה שלו. מסביב לחנויות המרכזיות ממשיכים לבקוע טעמים וריחות מחנויות קטנות ומסודרות בקפידה. מול הכניסה לשוק ברחוב Platonos יש קטנים "ג'וּנגֶל"שימשוך את תשומת הלב אפילו של עובר האורח הנעדר ביותר.
זוהי חנות הפרחים של מריה האציירמיה, המשתרעת לחלקו האחורי של מרכז קניות כמעט נטוש "אפלטון"ועציצים צבעוניים רבים מוצגים בשני טנדרים בכניסה. כפי שהסבירה לי Spiridula Skortaniotou, הם מגיעים לחנות כל יום בשעה 7 בבוקר כדי לסדר עציצים של פרחים, אותם הם מציגים ואז אוספים כל יום. היא עובדת בחנות הפרחים כבר 16 שנה ולקחה על עצמה לספר לנו את הסיפור שלה, מכיוון שמריה קצת ביישנית – היא פשוט משלימה כמה נקודות ריק.
באותם ימים, כשהיו דוכנים ברחובות, והשוק עדיין לא קיבל את המראה המוכר לנו היום, אמה של מריה החזיקה חנות במרחק מטרים ספורים מחנות הפרחים הנוכחית. גם סבא וסבתא שלה היו פליטים מפונטוס, הם קיבלו אדמה, וכך הם קיבלו את החנות הזו.
הרבה לפני שחנויות הקונספט הביאו את המוצרים הכי לא סבירים תחת קורת גג אחת, סימן ברור לג'נטריפיקציה של העיר, החנות של המשפחה כללה פרחים למכירה מצד אחד וגלריה לאמנות מצד שני, שכן אביה של מריה היה אמן. עם זאת, הוא חלה לפתע ומת כשמריה הייתה רק בת 6, ומכאן ואילך נותרה לאמה רק חנות פרחים, שבתה מנהלת באהבה עד היום.
כל זה קרה ב-1952, לפני בניית השוק והרבה לפני שחנויות פרחים הפכו לסוג החנויות שאפשר למצוא בכל שכונה. "אני כאן מאז שנולדתי"– אומרת מריה, ורגש נשמע בקולה.
למרות ששני עובדים עסוקים בעזרה ללקוחות, Spiridula אומר לנו שבסטנדרטים שלהם, העסקים לא מתנהלים כשורה. אני תוהה אילו צמחים נמכרים הכי טוב. "זה תלוי בעונה– אומר לי העובד. – עכשיו, נניח, אזליאות ורקפות הם רבי מכר. כלניות ופרזיה הן הפופולריות ביותר באביב".
זה דורש תחזוקה, זו עבודה, וזהו "נעים וריחני"מספרת לנו ספירידולה, עוטפת שני צמחי רקפת שנוכל לקחת הביתה כמזכרות חיות. מוקדם יותר, קונה נרגש אחד יצא עם ציפורן אדום בוהק ביד, לקראת פגישה עם חבר רופא.
לפני היציאה הבטנו אל החצר האחורית של חנות הפרחים – משתלה באוויר הפתוח בה מתקיימים במקביל השטחים הפתוחים של בנייני דירות ישנים ובניין חנות פרחים בן שתי קומות. זה היה כאילו אין זמן.
מְחַבֵּר אלני צנטו.
More Stories
קסם מספר 56 והשוק המקורה Kallithea. חלק 1
הפוגרום באיסטנבול 6-7 בספטמבר 1955
טורקיה אסרה על הפטריארך ברתולומיאו לשרת במנזר Panagia Sumela