יוון לא תסכים להחזרת פסלי הפרתנון בצורה של "חכירה" אם משמעות הדבר היא הכרה בבעלות על המוזיאון הבריטי, היא חזרה והדגישה. קיריאקוס מיצוטקיס.
בקצרה על העיקר
- Mitsotakis הצהיר כי יוון אינו מכיר בבעלות זרה על פסלי הפרתנון.
- אתונה דוחה נוסחה שבה המוזיאון הבריטי ייתן את הפסלים ליוון כהלוואה לטווח ארוך.
- הטיעון המרכזי של יוון: אנחנו לא מדברים על תערוכות מוזיאוניות בודדות, אלא על חלקים אנדרטה בודדתשנותר מחולק בין אתונה ללונדון.
- המשא ומתן עם המוזיאון הבריטי נמשך, אך נושא הבעלות נותר אחד המכשולים העיקריים.
- בספטמבר הציע ראש המוזיאון הבריטי לשקול את העברת שטיחי ה-Bayeux ללונדון כמודל אפשרי לפרתנון. אתונה דחתה אנלוגיה זו.
- הסיפור הזה מיוחד לחדשות אתונה: לפני עשר שנים, יחד עם הסופר ולדימיר סידירפולוס, עשינו סרט "דמעת הקריאטיד" על החזרת המורשת התרבותית היוונית הגנובה.
"אל נלווה את האוצרות שלנו"
ראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטקיס ב-3 באוקטובר הוא שוב ניסח בפומבי את המצב היסודי של אתונה במחלוקת ארוכת השנים עם בריטניה על פסלי הפרתנון.
בנאום במוזיאון לתרבות ביזנטית בסלוניקי, הוא הדגיש כי לא ניתן להתייחס לאנדרטאות וערכים היסטוריים כאל גביעי מלחמה או חפצי מוזיאון שהגיעו בטעות לאוספים שונים.
לדברי ראש הממשלה, יוון מיישמת את אותו היגיון על פסלי הפרתנון.
"המדינה שלי לא תקבל הסכמים שיכירו בבעלות זרה, ולא תלווה לכאורה את האוצרות שלה".
זו השאלה של זכויות קנייןולא רק העיתוי של החזרתם האפשרית של הפסלים, נותרה אחת הבעיות המרכזיות במשא ומתן בין אתונה למוזיאון הבריטי.
עבור אתונה, אין זו מחלוקת על אוסף המוזיאון
מיצוטקיס הדגיש שוב את ההבדל המהותי בין פסלי הפרתנון לבין הדרישה הרגילה להחזרת אתר ארכיאולוגי בודד.
הפרתנון נוצר בתור אנסמבל אדריכלי ופיסול אחד. חלק ניכר מהעיטור הפיסול ששרד נמצא היום באתונה, חלק נוסף במוזיאון הבריטי.
לכן, הצד היווני מדבר לא כל כך על "החזרת תערוכות המוזיאון", אלא על איחוד מחדש של חלקים מאנדרטה אחת.
"הפרתנון מייצג מקרה ייחודי ומובחן", אמר מיצוטקיס.
לדבריו, לא ניתן להסתפק בסוגיה רק במסגרת של מחלוקת משפטית: מדובר בהשבת השלמות האסתטית והסמנטית של אנדרטה אוניברסלית שנותרה מפוצלת.
העמדה היוונית היא שפסלים ששרדו צריכים להיות מוצגים יחד ב מוזיאון האקרופוליסשמירה על קשר ויזואלי עם הסלע והפרתנון עצמו שלשמו נוצרו.
מדוע נוסחת ה"שכר דירה" אינה מקובלת על יוון
במבט ראשון, הפשרה נראית פשוטה: המוזיאון הבריטי יכול להעביר את הפסלים בלונדון לאתונה לתקופה ארוכה.
אבל כאן נכנסת לתמונה המלכודת המשפטית.
הלוואה מוזיאלית טיפוסית מחייבת שהמקבל יאשר שהפריט שייך לגורם אחר ויש להחזירו לבעלים לאחר תקופה מוגדרת.
יוון אינה מכירה במוזיאון הבריטי כבעלים החוקי של הפסלים.
לכן, ההסכם שבו אתונה מקבלת אותם באופן רשמי "בהשכרה" או "בהשאלה" יכול להתפרש כהכרה בבעלות בריטית.
עבור הצד היווני זהו קו אדום בסיסי.
מכשול עיקרי: הוויכוח היום כבר לא כל כך על האם הפסלים יכולים להגיע פיזית לאתונה. השאלה העיקרית היא על איזה בסיס משפטי האם הם יחזרו לשם והאם יוון תחויב להכיר במוזיאון הבריטי כבעלים שלהם.
מה אומר המוזיאון הבריטי
הצד הבריטי נוקט בעמדה משפטית שונה.
המוזיאון הבריטי אומר שהלורד אלגין קיבל את הפסלים בתחילת המאה ה-19 באישור מהאימפריה העות'מאנית, ששלטה באותה תקופה באתונה.
בשנת 1816 אישר הפרלמנט הבריטי את רכישת אוסף אלגין, ולאחר מכן הועבר למוזיאון הבריטי.
הצד היווני חולק על חוקיות הייצוא ואינו מכיר בבעלות על המוזיאון.
לפיכך, לאחר יותר ממאתיים שנה, הצדדים חלוקים אפילו בסוגיה עקרונית: מי הבעלים החוקית של הפסלים.
שטיח באיו כמודל? אתונה ענתה: לא
סבב דיונים חדש התעורר לאחר ההעברה ההיסטורית של צרפת לבריטניה שטיח באיו.
בספטמבר 2026, היצירה המפורסמת מהמאה ה-11 הגיעה לבריטניה בפעם הראשונה והיא מוצגת כעת במוזיאון הבריטי.
מנהל המוזיאון ניקולס קלינן הודה שההסכם האנגלו-צרפתי יכול להפוך למעין מודל לפתרון סוגיית פסלי הפרתנון.
מיצוטקיס דחה אנלוגיה זו.
צרפת נמסרה לבריטניה הגדולה יצירה בודדת בשלמותהולאחר מכן עליה לחזור לצרפת. אף אחד לא יעלה בדעתו לחתוך שטיח לחצי ולטעון שבדרך זו ניתן לתפוס אותו במלואו.
זה בדיוק מה, לפי ראש ממשלת יוון, למעשה קרה לפרתנון: חלקים מיצירה אחת נמצאים במדינות שונות כבר יותר ממאתיים שנה.
המשא ומתן נמשך, אך עדיין מבוי סתום
רק לפני מספר ימים דיווחה אתונה ניוז בפירוט על מצב המשא ומתן הנוכחי בכתבה "הקריאטידים ממשיכים לבכות": המשא ומתן על החזרת פסלי הפרתנון נתקע.
למרות שנים רבות של מגעים בין אתונה להנהלת המוזיאון הבריטי, טרם נמצאה נוסחה להסכם סופי.
עם זאת, ממשלת יוון אינה רואה שהמשא ומתן הושלם.
מיצוטקיס הדגיש בעבר שפתרון עדיין אפשרי אם יש מספיק רצון פוליטי ואומץ פוליטי.
אבל ההצהרה ב-3 באוקטובר מראה במקביל את הגבול של פשרה אפשרית: אתונה מוכנה לדון בשיתוף פעולה תרבותי, חילופי תערוכות וצורות אחרות של שותפות, אבל לא מוכנה לחתום על מסמך שניתן לפרש כהכרה בבעלות בריטית על חלקים מהפרתנון.
"דמעת הקריאטיד": עשר שנים מאוחר יותר
עבור עורכי חדשות אתונה, לסיפור הזה יש משמעות מיוחדת.
12 בספטמבר 2016 הסרט התיעודי הקצר שלנו יצא לאקרנים "דמעת הקריאטיד"המבוסס על חיבורו של הסופר באותו שם ולדימיר סידירפולוס.
הטקסט המקורי נכתב ונקרא על ידי ולדימיר סידירופולוס. הבמאי, הצלם והעורך של הסרט היה פאבל אונואיקו.
הסרט מתרכז בגורלה של אחת משש הקריאטידים של הארכטיון, שצולם על ידי לורד אלגין מאתונה בתחילת המאה ה-19 וממוקם היום במוזיאון הבריטי.
אבל הסרט נתפס בצורה רחבה יותר – כסיפור על זיכרון, מורשת תרבותית והאם יצירת אמנות יכולה להישאר מן המניין כשהיא הופרדה בכוח מהמקום ומהאנסמבל שלמענם נוצרה.
בספטמבר השנה, במלאת עשור לסרט, חזרנו שוב לסיפור הזה:
10 שנים ל"דמעת הקריאטיד": סרט שסיפורו עדיין לא נגמר.
היום, דבריו של מיצוטקיס על חוסר האפשרות "לשאיל את האוצרות של עצמך" מחזירים אותנו במפתיע לאותה שאלה ששאלו יוצרי הסרט לפני עשר שנים.
"דמעת הקריאטיד" – ΤΟ ΔΑΚΡΥ ΤΗΣ ΚΑΡΥΑΤΙΔΑΣ. סרט קצר המבוסס על חיבור מאת ולדימיר סידירפולוס. במאי, צלם ועורך – פאבל אונואיקו. גרסה עם כתוביות ביוונית.
הסרט הוצג לאחר מכן באירועי תרבות ביוון והתקבל דיפלומה ומדליה של הסניף היווני של אונסק"ו.
הסיפור באמת ממשיך
הרבה השתנה בעשר שנים. המשא ומתן בין אתונה ללונדון הפך לרציני הרבה יותר, נושא החזרת הפסלים נדון בקביעות ברמה הפוליטית הגבוהה ביותר, ועצם הרעיון של איחודם באתונה זכה לתמיכה בינלאומית ניכרת.
העיקר לא השתנה: הקריאטיד עדיין בלונדון והפרתנון עדיין מחולק בין שתי המדינות.
לכן המחשבה הסופית על הסרט שלנו נשמעת רלוונטית היום כמו ב-2016:
הסרט נגמר. הסיפור ממשיך.
פרשנות מערכת מאתונה ניוז. פשרה בין אתונה ללונדון תתאפשר רק כאשר הצדדים ימצאו נוסחה המאפשרת לאחד את החלקים הנותרים של הפרתנון מחדש, מבלי לאלץ אף אחד מהצדדים לנטוש תחילה את עמדתו העקרונית בסוגיית הבעלות. ההצהרה של מיצוטקיס היום מראה שעבור יוון, החזרת פסלים רק במעמד של "הלוואה" בריטית אינה נוסחה כזו.
More Stories
ישראל החזירה לראשונה 22 חפצים עתיקים שיוצאו לא חוקית ליוון
ספינה טרופה עתיקה התגלתה מול חופי טורקיה: הספינה יכולה הייתה לכיוון כרתים
קרבלס נגד ויסי: מחלוקת על כסף ו-OAKA פנתה לבית המשפט