איך האזרח היווני הממוצע שורד?

"אינפלציה, עלייה במחיר" – אלו שתי מילים שאנו שומעים כל הזמן בטלוויזיה, רואים באתרים אינפורמטיביים ובעיתונים, ואשר כל הזמן עושות לנו כאבי ראש ומשאירות את… הכיסים שלנו ריקים.

"איך יתפתח החודש הזה?" היא שאלה שמדאיגה משפחות יווניות רבות, גם אם לשני ההורים יש עבודה. חובות "ילדים", החל מחונכות ועד לפעילות ספורטיבית, עשויות להידחות במיוחד בגלל הקיץ, אך את מקומן תופסות הוצאות חדשות הנובעות מחובות מס (ENFIAהצהרות וכו'), מה שהופך את נושא ההישרדות ל"מרתון ממושך" עבור כולנו.

"לפני כמה ימים, ביציאה מהסופר, הסתכלתי על הקבלה ותהיתי איך הצלחתי לשלם כ-30 יורו על שקית חצי ריקה המכילה רק מוצרי ניקוי?! כמה אשלם אם אמלא גם את העגלה שלי באוכל. או סחורה אחרת חיכו לי שתי צרות בתיבת הדואר – חשבון חשמל ומים תוך כמה דקות יוצא לי מהכיס למחרת בבוקר אתה עולה על ההגה ומבין שעוד 20 יורו ייעלם בתחנת הדלק אתה מסתכל על לוח השנה, וזה עדיין תחילת החודש אתה צריך לשלם שכר דירה, שירותים, לשים משהו בצד לצרכים דחופים… אתה לא יכול לצאת לחופשה לשלושה או ארבעה ימים, אתה לא יכול לברוח לאנשהו ואנחנו מדברים על הוצאות סטנדרטיות קבועות וזה למרות שאני לא כולל בהם שום דבר בלתי צפוי שיכול לקרות לכל אחד מאיתנו, מנזק לבית או לרכב. לביקור אצל הרופא", כותב הפרסום היווני parallaximag.

אחוזים, מספרים, ניתוח על כלכלה. אי אפשר לרשום כמה סקרים מגיעים מדי שבוע המתארים את האינפלציה הדוהרת בארץ.

על פי מחקר התנהגות הצרכנים האחרון של אוניברסיטת אתונה לכלכלה ועסקים (OPA), משקי בית ביוון מוציאים 70 יורו בכל פעם שהם קונים בסופרמרקט, סכום שעלה ב-14.7% בהשוואה ל-61 יורו בשנה שעברה.

כמו כן, ההוצאות החודשיות הממוצעות מוערכות ב-370 אירו, עלייה מקבילה מ-324 אירו בשנה שעברה. 75% מהצרכנים מוציאים עד 450 יורו לחודש. העלייה בהוצאות על ביקור בסופר משקפת אך ורק את עליית מחירי המזון עקב האינפלציה, שכן העגלה נשארת חצי ריקה.

זה משמעותי שבנוסף ל אכילה בחוץ ומשלוח מזון (משלוח), שהם כיום מותרות עבור מחצית מהצרכנים והם כמעט מודרים מחיי היומיום שלהם, 4 מתוך 10 הגבילו את צריכת בשר ומוצרי בשר, כמו גם יין, בירה ומשקאות חריפים עקב עליית המחירים. אותו הדבר חל על 3 מתוך 10 בכל הנוגע לצריכת מזונות סטנדרטיים ארוזים, כמו גם משקאות קלים ומיצים.

"קיץ יווני – זכות או פריבילגיה של אזרח? נשאיר את זה למומחים. בואו ניתן את רשות הדיבור לאנשים בשכונה. איך, למשל, מתמודד בחור שעבר מהכפר לעיר? איך משפחה עם הורה אחד, איך מתמודדים זוג עם ארבעה ילדים איך אנשים מבוגרים מסתדרים כמה עולה להחזיק שניים, או אולי אפילו שלושה או ארבעה בתים, תוך כיסוי ההוצאות ותמיכה כלכלית בילדים הבוגרים?

על כל השאלות הללו ענו אזרחים "שגרים בשכנות אלינו", נכתב בפרסום הנ"ל.

סיפור ראשון: "לשרוד לבד… לא משנה מה". יאניס הוא בן 27, במקור מקסטוריה, אך לאחר שסיים את לימודיו הוא חי ועובד כשכיר פרטי בסלוניקי. "אני גרה לבד חשבתי לחיות ביחד כדי "לפרק" קצת את ההוצאות, אבל לא מצאתי את האדם הנכון שאוכל לסמוך עליו… אני שוכר בית רעוע… לפעמים אני מרגיש. מתרעם על החיים ורוצה יותר מקום… אבל תארו לעצמכם שיש עוד אדם שמנגב את עצמו כאן… ברר…

אז ההוצאות נורמליות. שכר דירה, אינטרנט, חשמל, מים, שירותים, סופרמרקט וכו'. בחורף ישנים בדירה לא מחוממת ויוצאים החוצה ב"סט בגדים כפול"… למה להדליק את המזגן כדי להתחמם? מדובר בהוצאות מיותרות (לא מקובלות).

אני נוסע הלוך ושוב בכל פעם שאני יכול לכפר להביא אוכל מאמי, שמבשלת אותו במיכל ומקפיאה. אבל האם ניתן להשוות זאת לאוכל חם שהוצא מהתנור? מדי פעם אני מבשלת בעצמי, אבל בדרך כלל אין לי הרבה זמן. אני שומרת על ההוצאות שלי, אבל זה עוזר לדעת שבחלק מהימים תהיה לי ארוחה מוכנה לאכילה בבית. ואפילו לחמם אותו ולאכול אותו, ואני לא צריך ללכת לסופר כדי להתמלא… אני לא מבקש כסף מההורים שלי, למרות שהם מוכנים לתת לי אותו. הם כיסו את ההוצאות שלי בשנים שלמדתי כאן, אני לא רוצה להכביד עליהם יותר.

סיפור שני: "בית, עבודה, בית ו… הוצאות." זה ממש מפריע לי כשבדיווחים כאלה אני תמיד רואה את הכותרות "איך משפחה מסתדרת" ורואה שני הורים עובדים, מביאים הביתה שתי משכורות. אלוהים, המוח שלי "משתגע" כשאני לא רואה אנשים ספציפיים (איך שכנים ומכרים חיים), אלא מספרים "מוכללים".

האם מי שמוציא את הדיווחים הללו לקחו בחשבון שיש הרבה משפחות חד הוריות בארצנו?" אומרת אלני, בת 37, שיש לה בת בת 7. "אני לבד בכל העולם. אני והילד שלי. גם אין קרובי משפחה שיכולים לעזור, ובעלי לשעבר ניתק כל קשר בשנים האחרונות. חיי היומיום שלי הם בית, עבודה, בית. ה"טיול" שלי עם בתי לסופר, לבית הספר למורים, לשם אני לוקח אותה ומחזיר אותה, טיול "לבקר" את חברתה. זה כל ה"בידור".

שכירות, חשבונות, שיעורים… עכשיו כשהקיץ הגיע, אני בוחנת מה אפשר לדחות לחורף. אני מקבל 800 יורו, אני משלם 350 עבור שכירות, והשאר הולך לסופרמרקטים, חשמל, אינטרנט וכו'. יש חודשים שהכסף לא מגיע. ואז אני צריך לדחות תשלומים… אני לא יכול לעשות על עצמי הוצאות מיותרות.

אני קונה בגדים בסיילים, ורק בגלל שהם נחוצים. אבל הילד גדל, הופך גבוה יותר, כל שנה הוא צריך בגדים אחרים. השנה היא לא תוכל ללבוש שוב את מה שלבשה בשנה שעברה, וזו לא בעיה אסתטית, אלא פרקטית בלבד. חופשה היא מילה לא מוכרת לי. הילד צריך (אך לא יכול) ללכת למחנה למשך שבועיים כדי ליהנות. ואז כל שבת אני לוקח אותה לים באוטובוס של KTEL לשחות. ככה מתנהלים החיים…

סיפור שלישי: "כבר לא מסתכלים על מותגים, קונים רק מה שזול יותר." 6 אנשים גרים בבית שלנו. אני, אשתי וארבעת הילדים. שנינו עובדים, יש לנו בריאות, אנחנו מביאים כסף הביתה, אבל היינו רוצים יותר נוחות. מה הטעם לראות כל חודש איך כל חודש "מסתבר שזה זה וזה" (אתם בקושי מסתדרים). ותחשוב על זה שבעצם אין לך את ההזדמנות לפרנס את עתיד ילדיך?", אומר לנו טאסוס, בן 45.

"הבית שאנחנו גרים בו שייך לאבא שלי, אז אין הוצאות שכר דירה או הלוואה. אבל אנחנו מדברים על שישה אנשים שחיים בבית. משכורת אחת הולכת לסופרמרקט, ומחצית מהמשכורת השנייה הולכת לחובות אחרות. יש לנו מלאי משנים עברו וזה בגלל שהקפדנו לשים קצת כסף בצד שאשתי ואני יכולנו להוציא בטיול, אבל לא עשינו זאת. לדוגמה, לא תוכל עוד לקנות דגים לאכול כל שבוע. סרדין הוא דג "פופולרי" יותר ואם מוצאים אותו הוא יכול לעלות עד 12 יורו לקילו. אתה שוכח מביקור בטברנות וכו'. אם כולם לוקחים מנה, אז תצטרך 60 יורו לדברים הכי נחוצים. הוסיפו סלט ומתאבן, וזה יסתכם ב-100 יורו.

לתת לארוחה אחת את הסכום שהיית נותן בחודש?! זה לא יעלה על הדעת… לכן צריך "לצוד" הנחות ו"עסקאות טובות" בסופר.

כבר לא מסתכלים על מוצרים ממותגים, אלא רק על מה שזול יותר. וקנו כשתקבלו שניים או שלושה במחיר טוב.

אבל גם הוצאות אחרות אי אפשר לגנוז. כל הילדים שלי הולכים לבית הספר, אני צריך חונכים, כסף למועדונים ולספורט. מה יקרה בעוד כמה שנים כשהם יילכו לתיכון? אני לא יודע מה יקרה אחר כך. אלה לא חיים, אלא עבודת פרך, כשחושבים רק איך לשרוד.

סיפור רביעי: "זה לא משנה אם אנחנו אוכלים את אותו האוכל במשך יומיים או שלושה." גיבורי המצב הזה הם לא אחרים מאשר ההורים, שעכשיו הם בפנסיה, וחוסכים על הכל, מנסים לעזור לילדיהם הבוגרים. "אני ובעלי מקבלים פנסיה משותפת של 1,200 יורו אין לנו שכר דירה, אין לנו הלוואה, אבל הבית שלנו ישן ולאט לאט מתחיל להידרדר אז סכום מסוים כל חודש ילך לאלו צרכים", אומרת גברת אוונטיה בת ה-66 "אולי עכשיו אנחנו רק שניים, אבל יש חודשים שבהם ההוצאות עשויות להיות יותר ממה שציפית. אנחנו לא קונים בגדים, נעליים, אבל אנחנו מבקרים אצל הרופא. … אנחנו לא עושים הנחות על בריאות אנחנו לוקחים רק מה שאנחנו צריכים בסופר זה לא משנה אם נאכל את אותו האוכל במשך יומיים או שלושה… גם לא יהיה אכפת לנו זה בשבוע אחד יש רק שעועית, אורז, ספגטי, ובשבוע הבא – בשר יש לנו עוד שני בתים – למה אנחנו לא יכולים לעזור להם פירות כדי שלא יעמיסו עליהם עוד יותר הלוואות, חובות משלהם.

גם לנכדים צריך לתת דמי כיס… ואז מגיע סוף החודש, ואתה בודק את ה"חשבונאות" שלך: הכנסות – הוצאות. מה נשאר, מה לשים בצד לעתיד (תשמור עכשיו כדי שמשהו יישאר "ליום גשום"? אתה לוקח נייר, עיפרון וכמו שאומרים בעזרת ה'… ככה אנחנו חיים".

Source link