15 באוגוסט – "קיץ פסחא" ביוון, עליית מריה הקדושה

מרים הבתולה, לאחר סיום חייו הארציים של ישוע המשיח, הייתה בירושלים במשך זמן מה. יוחנן התאולוג טיפל בה, שכן מתנגדי האמונה הנוצרית עשו כל הזמן ניסיונות על חייו של התיאוטוקוס הקדוש ביותר. יום אחד הלכה מריה הבתולה אל הקבר כדי להתפלל. שם הופיע אליה המלאך גבריאל וסיפר לה את החדשות הטובות על המפגש הממשמש ובא עם בנה. כדי להנציח את דבריו, הוא העניק למריה הבתולה ענף דקל (לפי גרסה אחרת, שושן צחור). כשחזרה הביתה, התפללה מרים לאדון, וביקשה ממנו לאסוף את כל השליחים להיפרד מהם. קרה נס, ומרחוק הגיעו השליחים לתאוטוקוס הקדוש ביותר. תלמידי המשיח הקיפו את מיטת אם האלוהים. בדיוק כשהגיעה שעת ההנחה, לפתע האיר אור עז את החדר. ישוע המשיח הופיע לפני השליחים, מוקף במלאכים ובמלאכים. מרים הבתולה ביקשה מבנה לקבל את רוחה, ובאותו רגע היא נפטרה לעולם אחר – בלי סבל, כמו בחלום. לכן השם היווני של החג כולל את המילה "קוימסיס".

קבורת הבתולה הקדושה התקיימה בגט שמנים, ליד ירושלים. לאחר שלושה ימים הגיע השליח תומאס, שנעדר קודם לכן, לבקר את קברה של אם האלוהים. עם זאת, הוא מצא את מקום הקבורה ריק – רק ורדים מילאו את הקריפטה. משמעות הדבר הייתה רק דבר אחד – הבתולה הטהורה ביותר עלתה לגן עדן בצורת גוף, בדיוק כמו בנה המשיח. מאז חגגו נוצרים אורתודוקסים שני אירועים חשובים באותו יום – דורמיציה ועלייתה של אם האלוהים. התאריך המדויק לחגיגה נקבע לשנת 595 לספירה. וסימן את ניצחונו של הקיסר הביזנטי מאוריציוס על הפרסים.

חגיגת יום עלייתה של מרים הבתולה מתרחשת בצורה מפוארת, בכל הכבוד, המייצגת אירועים בעלי אופי דתי, אלא גם תרבותי, בהם לוקחים חלק אלפי מאמינים ממקומות שונים ביוון ומחוצה לה.

באי יוון, העלייה לרגל הגדולה ביותר נעשית לאיקונה המופלאה של מריה הקדושה של הבשורה או, כפי שהיא נקראת גם, Megalohari – שמחה גדולה, הממוקמת באחד האיים הקיקלאדיים המפורסמים ביותר – באי טינוסשבנפשו ובלבבות העם היווני מזוהה לחלוטין עם מרים הבתולה הקדושה ויום עלייתה. מדי שנה ב-15 באוגוסט מגיעים לכאן אלפי עולי רגל, שרבים מהם עולים למקדש על ברכיהם כדי לקיים את נדרם לדמותה המופלאה של פנגיה.

התהלוכה עם הכתובה (קבר מריה הקדושה) והליטאניה המפוארת, המתקיימת ברחבי רחובות העיר, יוצרים אווירה של אדיקות, מלאת יראה דתית ויראת כבוד. בערב החג מתכנסות נשות קאסוס בחצר הכנסייה להכנת לחמניות הכרוב הקטנטנות המפורסמות (קסיוטיקה דולמאדות), שבשילוב בשר, פילאף ותפוחי אדמה מטוגנים מרכיבות את המאכלים המסורתיים של החג. לאחר הארוחה מתחיל הכיף, כאשר "הדמות הראשית" היא הליירה המסורתית של קאסוס.

ביום החג, כיף אמיתי נדלק לצלילי הליירה והמנטינדות (אלתורים פואטיים מחורזים של 2 ריבועים), וממלא את כל הסביבה בצלילי מוזיקה. עם זאת, התפילה העיקרית המתקיימת ביום זה היא "η Υπεραγία Θεοτόκε, σώσον ημάς".