איך פליטים אוקראינים מאבדים את ילדיהם באירופה

זכויות הורות נשללות מפליטים מאוקראינה וילדיהם נלקחים מהם, ולא מדובר במקרים בודדים. מה קורה?

במדינות אירופה, מקרים הפכו תכופים יותר כאשר שירותי נוער מקבלים החלטות דומות לגבי פליטים אוקראינים. כדי להבין מה קורה, מַהֲדוּרָה "ארץ" נחשב לכמה סיפורים, אם כי למעשה יש עוד רבים. אולי כמה מהם יעזרו במצב דומה לנווט איכשהו.

לאלנה קובלווה מדניפרו יש שני ילדים: אלכסנדר, בן 16, וריצ'רד בן ה-4. היא אומרת:

"הגעתי לגרמניה עם בני הצעיר ריצ'רד. הבכור, אלכסנדר, נשאר באוקראינה, הוא לא רצה לעזוב, אבל אחרי כמה חודשים שכנעתי אותו לבוא. לאחר הגעתי במרץ בשנה שעברה, מתנדבים אוקראינים המליצו עליי משפחה מוכנה לקלוט פליטים אוקראינים "חוץ מאיתנו גרו שם 12 אנשים, כולל שני ילדים. זה היה כמו פנימייה קטנה בסגנון משפחתי. גרנו שם 51 יום. ואז הציעו לנו לעבור למחנה פליטים: אנחנו התקבלו, התיישבו ללא בעיות. אבל כמה ימים לאחר מכן הגיעו נציגי שירותי נוער והם אמרו שהמשפחה שאיתה גרנו בעבר התלוננה עליי. הם כתבו הצהרה שלכאורה אני לא מטפלת בילד שלי, מאכילה אותו מעט, אני מגיב יותר מדי רגשית לקשיים יומיומיים. ואמרו לי שעל בסיס ההוקעה הזו, אני אלקח זמנית מהילד, עד שיתבררו כל הנסיבות. הילד נלקח ישירות מארגז החול בו שיחק ."

לדברי אלנה, לשירותי הנוער לא היו כל ראיות שיכולות לאשש את דברי האנשים שכתבו את הגינוי:

"כדי לקחת ממני את הילד שלי, מספיק שכמה אנשים, בלי שום אישור, כתבו נגדי תלונה שאני אמא רעה. אף אחד לא רצה להקשיב לטיעונים שלי, להבין את המצב בשום צורה. , שקבע כי יתקיים משפט בתיק הזה, ושם אוכל להשמיע את טיעוני. ראשית, הבן שלי נלקח לבית יתומים, וכעבור 10 ימים הם הועברו למשפחה לא מוכרת. הישיבה הראשונה בבית המשפט התקיימה שבועיים מאוחר יותר, שבו אמרו לי שאני יכול לראות את הבן שלי פעם ב-8 חודשים.

הדיון השני התקיים ארבעה חודשים לאחר מכן, ונאמר לי שהזכויות ההוריות שלי מושעות זמנית. לאחר מכן פרצתי בבכי – ובית המשפט אמר שאני צריך לעבור בדיקה פסיכיאטרית ולהוכיח את הלימותי, אחרת הילד לא יוחזר אליי. שכרתי עורך דין. הוא יעץ לי לאסוף מסמכים באוקראינה, המאשרים שמעולם לא הייתי בפנקס פסיכיאטרי, לא הועמדה לדין. הוא אמר שאם אני ארשם למרפאה פסיכיאטרית מקומית, מיד יתנו לי איזושהי אבחנה. רופאים פשוט יציינו שאני פליט, באתי מאזור מלחמה, ומבחינתם זה כבר הבסיס לאיזשהו אבחנה.

באוקראינה אספתי את כל המאפיינים האפשריים מבית הספר והאוניברסיטה שבה למדתי, מהגן שבו הלך בני – כולם היו חיוביים. אלא שלימים התברר שזה לא הספיק לבית המשפט. במהלך 7 החודשים האחרונים ראיתי את הבן שלי רק שלוש פעמים.

עכשיו הם רוצים לקחת ממני את בני הבכור, אלכסנדר בן ה-16. לפני כחודש הלכנו איתו לפגישה עם הבן הצעיר, אבל שם אמרו לי שרק הבן הבכור יכול לראות את ריצ'רד, ואסור לי. ואז התחלתי לפרוץ לחדר שבו הוא היה. שירותי הנוער התקשרו למשטרה ואמרו שגרמתי להם חבלה קלה. בגלל זה נפתח נגדי תיק פלילי שעל בסיסו הם רוצים לקחת את בנם הבכור".

"הקונסוליה האוקראינית בגרמניה אינה פעילה. הם אמרו לי שהם לא יכולים לעזור לי בשום צורה, כיוון שקיבלתי מעמד של פליט ואני תחת אפוטרופסות של החוק הגרמני. יש סעיף 24 מסוים לחוק המגורים , הקובעת מתן הגנה זמנית לפליטים. כאשר אוקראיני מקבל מעמד של פליט, מתחיל לחול עליו סעיף 24, ואיתו כל החקיקה הגרמנית. בגלל זה, הילדים שלי נלקחים על בסיס החוקים הגרמניים, והם רוצים לנסות אותי בתור גרמני, לא אוקראיני.הקונסוליה אומרת שהם לא יכולים לעזור.

אלנה דשקו היא תושבת סברודונצק שהגיעה לגרמניה באוקטובר 2022 עם בתה בת התשע. היא גרה במחנה פליטים מספר חודשים, ואז שמה לב שבתה לא ישנה טוב ולפעמים הייתה מודאגת מאוד. האישה פנתה לפסיכולוג מקומי במחנה פליטים. היא אומרת:

"הפסיכולוג ביקשה מהבת שלי להישאר במרפאה שלהם כמה ימים, והם יצפו בה. זה היה לא רחוק מהמקום שגרנו, אז הסכמתי. כמה ימים לאחר מכן, הפסיכולוג אמר לי שהבת שלי מחמירה , היא היא כל הזמן צורחת, מנסה לברוח, אז משאירים אותה בפנים. אחרי המילים האלה, הרופא התקשר לשירותי הנוער, שאמר שמאותו רגע הגבילו אותי חלקית בזכויות ההורות. נטלו לי את זכויות ההורה ואמרו לי. שעכשיו אני לא יכול להחליט איפה הילד שלי יהיה.

שבועיים אחרי שלקחו אותה, ראיתי את בתי בפעם הראשונה. היא הייתה במצב נורא, כולה שרוטה, היו חבורות על פניה, היא כמעט לא דיברה. היא אמרה לי שכל הזמן הזה היא לבד, אף אחד לא דיבר איתה, ואם דיברו אז בגרמנית שהיא לא מבינה. כששאלתי מדוע יש לילדה חבלות, הרופאים אמרו שהיא מכה את עצמה. מהמרפאה נמסר לי שאין לי יותר את הזכות לבקר את בתי, שכן היא מונתה לאפוטרופוס, ובמידה ואופיע בשטח המרפאה, ייפתח נגדי תיק פלילי, אשר הועבר לידי הרלוונטי. מסמך.

לאחר מכן, פניתי לקונסוליה האוקראינית כדי לעזור לי לסדר את המצב. הקונסוליה אמרה שהם לא יכולים לעזור לי בשום צורה, כיוון שאני בשטח של מדינה אחרת וצריך לציית לחוקים שלהם.

היום אני בכלל לא יודע איפה הילד שלי, לא מספרים לי על זה בקליניקה. בקונסוליה אמרו לי שאם הרופאים לקחו את הילד שלי אז זה הכרחי – הם כביכול יודעים מה הם עושים. עכשיו נותנים לבת שלי סוג של תרופות פסיכוטרופיות, אבל אני לא יודע אילו. כמה זמן ייקח הטיפול, גם לא אומרים לי. אחרי יותר משלושה חודשים ראיתי את הבת שלי רק ארבע פעמים".

אלנה אומרת במרירות:

"הקונסוליה חסרת אונים. רק בגרמניה יש יותר מ-100 מקרים שבהם ילדים נלקחו מפליטים. אנחנו כבר מתאחדים בקהילות, עוזרים אחד לשני מבחינה כלכלית ומשפטית. כרגע אני מכיר רק מקרה אחד שבו ילד הוחזר למשפחה מאוקראינה. כולנו רוצים לחזור לאוקראינה, אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה בזמן שהילדים שלנו כאן".

Source link