אירופאי זורק מדי שנה 12 ק"ג בגדים

אירופה מתכוננת לשים קץ ל"אופנה מהירה" עם השפעתה השלילית על הסביבה. כי צרכנים קונים (ולובשים) דברים לעונה אחת בלבד, ואז פשוט זורקים אותם.

כאשר זארה הגיעה לאפר איסט סייד του Μανχάταν ב-1989, העיתונאית אן-מארי שירו ​​טבעה את המונח "אופנה מהירה" (γρήγορη μόδα) כדי לתאר את הנוהג ייצור המוני במהירות גבוהה. כפי שציינה באופן אופייני, רשת המסחר נועדה לצעירים, "המחליפים בגדים באותה תדירות כמו צבע השפתון".

דבריה התבררו כנבואיים עידן חדש בעולם האופנה.

עד 2012, החברה האם של זארה, Inditex, ייצרה 840 מיליון פריטי לבוש מדי שנה.

היום, יותר משלושה עשורים אחרי, שוק האופנה המהירה התרחבוהתחרות גברה ממותגים אגרסיביים ש להתמקד בקידום באמצעות רשתות חברתיות. אלה הם, למשל, הבוהו הבריטיים והשיין הסיני.

כיום, המהירות שבה בגדים מתוכננים, מייצרים, מוכרים ומושלכים היא בלתי נתפסת.

אבל השפע הזה של בגדים זולים קצרי מועד מגיע עם עלויות סביבתיות וחברתיות עצומות. הוועדה מחשבת שהאירופאי הממוצע זורק מדי שנה 12 ק"ג של בגדים, וצריכת הטקסטיל נמצאת במקום "רביעי במונחים של השפעה סביבתית שלילית". אירופה נאלצת כעת לעשות מאמץ משמעותי כדי לסיים זאת כחלק מהיעדים הסביבתיים שלה לשנת 2050.

מחוקקי האיחוד האירופי שואפים עד שנת 2030 שטקסטיל שייכנס לשוק האיגוד יהיה "עמיד וניתן למחזור, עשוי בעיקר מסיבים ממוחזרים, נקי מחומרים מסוכנים ומיוצר באופן שמכבד את הזכויות החברתיות ואת הסביבה". בקיצור, המטרה הזו היא חלק ממה שהאיחוד האירופי מכנה "כלכלה מעגלית" שבה הגוש צורך ומבזבז פחות מזון.

עם זאת, כדי להשיג מטרה זו יש צורך בשינויים בחקיקה הקיימת, בקמפיינים למודעות ובהצעה חדשה המחייבת יצרנים, יבואנים ומפיצים לשלם עבור מיחזור פסולת טקסטיל. באשר להצעות, אפילו תומכיהן רואים בהן מעורפלות וחסרות אמצעים ומדיניות קונקרטיים.

כוונות אלו גם אינן עומדות בתשתית הדרושה, אם כי, למשל, בהתאם ליעדי הפסולת והמחזור החדשים, המדינות החברות יידרש לאסוף טקסטיל מושלך מ-2025.

לדוגמה, אלסטן, שמתווסף לבגדים רבים, יכול לשמש כמזהם במהלך המיחזור ויש להסירו תחילה, מה שמגדיל את עלויות הסילוק.

תעשיית האופנה העולמית היא כבר מזמן "עסק מלוכלך", כותב העיתון. ומה שהוביל לנפח חסר תקדים של בגדים זולים מפוליאסטר ובדים סינתטיים המבוססים על דלק מאובנים הוא לא אחר צמיחה מהירה של חנויות קמעונאיות מקוונות. לפריטים אלה יש ערך מכירה חוזר מועט או לא ובסופו של דבר נשרפים או נאגרים כהרים של בגדים שהצטברו.

ייצור הטקסטיל העולמי, ש-81% ממנו משמש בתעשיית ההלבשה, כמעט הוכפל בין 2000 ל-2015.

צריכת ביגוד והנעלה צפויה לעלות בעוד 63% בין 2022 ל-2030, ל-102 מיליון טון, כך צופה הסוכנות האירופית לאיכות הסביבה.

שפע הבגדים הזולים תרם לתרבות שבה הצרכנים רואים יותר ויותר בגדים כחד-פעמיים. יותר ממחצית ממוצרי האופנה המהירה נזרקים תוך פחות משנה.

עד כה, תעשיית האופנה נותרה ברובה לנפשה. באיחוד האירופי, רק צרפת, שוודיה ולאחרונה הולנד יישמו תוכניות להטיל אחריות על היצרנים על הפסולת שהם מייצרים.

עד כה, 369 חברות טקסטיל, הלבשה, הנעלה ויוקרתיות התחייבו מרצון להשיג יעדים מבוססי מדע הקשורים למאמצי שינוי האקלים. אבל עד שהתעשייה תיאלץ להשתנות, אזרחים ותאגידים ימשיכו לזרוק את רוב הבגדים.

Source link