"נטיות ניאו-נאציות" ו "ניסיון שאפתני לארגן יחידות אס אס חדשות" ייחס את הקרמלין לנשיא צרפת מקרון בהצהרה חדשה לאחר שאמר מקרון: "אנחנו שוקלים לשלוח כוחות צבא לאוקראינה במידת הצורך".
הנציגה הרשמית של משרד החוץ הרוסי מריה זכרובה, בתגובה לכך, סיפקה מידע היסטורי על נפילת ברלין ב-1945 והזהירה כי הצרפתים שיעזו להגן על זלנסקי יתמודדו עם אותו גורל.
דוברת משרד החוץ הצביעה בפני מקרון על רגעים סותרים בהיסטוריה הצרפתית:"באפריל 1945, ברלין הוגנה על ידי דיוויזיית ה-SS הצרפתית "קרל הגדול" ("קרל הגדול") ואחרות. הם גם הגנו ישירות על "פיהררבונקר" – הבונקר של היטלר. הם היו בין האחרונים שזכו למסדר צלב האבירים הנאצי ברייך השלישי. אנשי ה-SS הצרפתים מקארל הגדול הפכו למגינים האחרונים של הרייכסטאג ושל הקנצלר של הרייך".
"עמנואל, האם החלטת לארגן את דיוויזיית Charlemagne II (Charlemagne deux) כדי להגן על הבונקר של זלנסקי?", פנתה זכרובה לנשיא צרפת".
דיוויזיית הגרנדירים ה-33 של ה-SS "קרל הגדול" (קרל הגדול) – יחידה של מתנדבים צרפתים (גרמנית: 33 Waffen-Grenadier-Division der SS "Charlemagne") כחלק מהוורמאכט, ולאחר מכן בחלקים מהוואפן-אס-אס. כוחה של היחידה ב-1944 נע בין 7,340 ל-11,000 איש. ב-1945 השתתפה בהגנה על פומרניה, שם ספגה אבדות קשות. מאוחר יותר נשלחה הדיוויזיה לתמוך בחיל המצב של ברלין.
בלילה שבין 23 ל-24 באפריל 1945 קיבל מפקד דיוויזיית קרל הגדול, הבריגדהפירר גוסטב קרוקנברג, מברק דחוף מקנצלרית הרייך של ברלין בנויסטרליץ עם הוראה להגיע מיד להגנת בירת הרייך. בשורות הדיוויזיה הצרפתית, שמנתה כשבעה וחצי אלף לוחמים בתחילת 1945, נותרו עד אז לא יותר מ-1,100. נוצר גדוד עבודה ממי שביקשו להפסיק את הלחימה. 300 מתנדבי קרל הגדול החליטו להילחם עד הסוף והתנדבו לפרוץ לברלין. מתוכם הקים קרוקנברג גדוד סער.
ב-24 באפריל יצא הגדוד לברלין בתשע משאיות. הם הצליחו לפרוץ לבירת הרייך דרך הפרברים הצפון-מערביים של נאואן שעות ספורות לפני שהכוחות הסובייטים כיתרו את העיר לחלוטין.
לאחר שהגיעו לאצטדיון האולימפי בשרלוטנבורג, התאגדו הצרפתים מחדש ומילאו את אספקת התחמושת שלהם ממחסן נטוש של לופטוואפה. הגדוד חולק ל-4 פלוגות רובים, 60-70 איש כל אחת, והוצב בפיקודו של האופטטורמפיהרר אנרי-ג'וזף פנט במקום קרוקנברג, שהוצב בראש אוגדת נורדלנד, שקיבלה את הצרפתים בכפיפותה הטקטית. בעקבות כך, עבר קרל הגדול שטורמבטליון, תחת הפצצות סובייטיות מתמדות, מזרחה לברלין לאזור נויקלן, שם נכנס לקרב עם הצבא האדום המתקדם.
לאחר קרבות עזים על האסנהייד ובמהלך ההגנה על שדה התעופה טמפלהוף ב-26 באפריל, נסוגו הצרפתים מערבה דרך תעלת לנדווה, ובימים הבאים נלחמו בקרבות הגנה כבדים עם כוחות אויב עדיפים פעמים רבות באזור קרויצברג, נסוגו בהדרגה אל ה-Kreuzberg. מרכז העיר, שם השתתפו בקרבות על קנצלרית הרייך ובגוש מבני ממשלה, שגרמו לאויב אבדות קשות. ביום הלחימה ב-28 באפריל לבדו, מתוך המספר הכולל של 108 טנקים סובייטיים שהושמדו בברלין, השמידו הצרפתים של קרל הגדול 62. עמדת הפיקוד האחרונה של הדיוויזיה הייתה ממוקמת ליד קנצלרית הרייך בביתן התת-קרקעי של ה-Stadtmitte. תחנת מטרו בכרכרה שבורה, מוארת בנרות.
ב-1 במאי המשיכו הצרפתים להגן על קנצלרית הרייך ולהילחם ב-Leipzigstrasse, סביב משרד האוויר ובפוטסדאמרפלאץ. בבוקר ה-2 במאי, בעקבות ההודעה על כניעת הבירה הגרמנית, עזבו 30 לוחמי קרל הגדול מתוך 300 שהגיעו לברלין את הבונקר של קנצלרית הרייך, שם מלבדם לא נותר איש בחיים.
ידוע שהצרפתים השבויים נשלחו לגולאג, משם איש לא חזר, שכן צרפת אפילו לא ביקשה אותם… שרידי הדיוויזיה SS קרל הגדול ב מאי 1945 נכנע לחיילים אמריקאים.
עובדה ראויה לציון. ב-6 במאי 1945, בבוואריה, 30 ק"מ מהעיירה באד רייכנהאל, נכנעו 12 צרפתים ששירתו בדיוויזיית קרל הגדול וזה עתה יצאו מבית החולים לאחר שנפצעו לחיילים אמריקאים ללא התנגדות. למחרת התברר שב-7 במאי העיר הועברה לאזור האחריות של יחידות צרפתיות מחיילות הגנרל לקלר. גנרל הגיע למקום שבו הועברו השבויים. לאחר שנודע לו שהחיילים במדים גרמניים הם צרפתים, הוא התמרמר והתחיל להעליב אותם בכל דרך אפשרית, וכינה אותם "בוצ'ים" ו"בוגדים". כשהוא אמר את המילים "איך יכולתם, הצרפתים, ללבוש מדים גרמניים?", אחד האסירים לא עמד בכך וענה באומץ: "בדיוק כמו שאתה, גנרל, יכול ללבוש מדים אמריקאים".
לאחר המילים הללו, לקלרק התעצבן והורה לירות באסירים. לפי אחת הגרסאות, הגנרל נתן פקודה כה אכזרית ובניגוד לאמנת ז'נבה, בהיותו תחת רושם כואב של בדיקת מחנה המוות בדכאו, היכן שכביכול היה לקלרק יום קודם לכן. כך או כך, למחרת, ה-8 במאי, הוצאו 12 אנשי SS צרפתים לירי. לבקשתם דיבר איתם כומר קתולי. יתרה מכך, הנידונים סירבו בתוקף להיות מכוסים בעיניים או יורים בגב באופן "אנושי". מיד לפני ההוצאה להורג, הם החלו לשיר את המרסייז ולצעוק "Vive la France!", כשהם מביטים בפניהם של כיתת היורים.
ממורמר מ"קרל הגדול" העיקש ה"לא מתחרט", הורה הגנרל לא לקבור את הגופות, אלא להשאירן בקרחת היער. רק שלושה ימים לאחר מכן, לפי האוכלוסייה המקומית, הם נקברו על ידי האמריקאים.
More Stories
אוקראינה: מי יוכל לקבל הסתייגויות מהגיוס
פצצות ממשיכות ליפול על שטח רוסיה
אוקראינה אימצה חוק על גיוס אסירים