יום ראשון של דקלים, צום "שובר", ומה אפשר לאכול

אנשים רבים אינם יודעים שתענית מסתיימת ביום שישי שלפני שבת לזרוס, ולאחר מכן צום השבוע הקדוש.

התענית היא התקופה הארוכה ביותר של הגבלת מזון שמספקת הכנסייה. זה כולל ארבעים יום – מיום שני נקי עד יום שישי לפני שבת לזרוס.

המשמעות היא שלאורך כל התקופה אסורה צריכת מוצרים המכילים דם, כלומר בשר ודגים, ובמקביל מוצרי חלב (חלב-קפיר-גבינה-חמאה), ביצים.

בשבתות וראשון מותרת צריכת שמן ויין. בימי שני, שלישי וחמישי מותר למאמינים לאכול חמאה רק מטעמי בריאות ובאישור אנשי הדת שלהם. ישנם שלושה יוצאי דופן במהלך התענית והשבוע הקדוש:

• בשורת מרים הבתולה (25 במרץ), כאשר אתה יכול לאכול דגים (בקלה).
• לזכרם של ארבעים הקדושים הקדושים (כ"ו במרץ) מותרים שמן ויין.
• יום ראשון של דקלים, כאשר המנהג מחייב אכילת דגים.

סיבה לשבירת צום ביום ראשון של הדקלים

יום ראשון הדקלים חוגג את כניסתו של ישו לירושלים ובשל חשיבות האירוע מותר לאכול דגים.

כניסת האדון לירושלים, או יום ראשון של הדקלים, נחגגת היום על ידי מאמינים אורתודוכסים. זהו אחד משנים-עשר, כלומר, 12 החגים החשובים ביותר לאחר חג הפסחא בלוח השנה של הכנסייה האורתודוקסית. הוא מזכיר את כניסתו המנצחת של ישוע המשיח לירושלים, המתוארת בכל ארבע הבשורות.

טקסטים של הבשורה אומרים שבשנה האחרונה לחייו הארציים נסע המושיע לירושלים יחד עם תלמידיו. בדרך קיבל ידיעות על מחלתו של לזרוס מבתיניה, שאותו כינה חברו. אבל, להפתעתם של המתלווים אליו, הוא לא מיהר, וכינה את מחלתו של לזרוס "לא למוות, אלא לכבוד אלוהים". כאשר סוף סוף הגיע המשיח לביתאניה, חברו כבר מת במשך ארבעה ימים, וגופתו הייתה במערת הקבורה. ישוע התקרב אליה, החל להתפלל, ואז קרא בקול: "אלעזר, צא!" ברגע זה קם המנוח לתחייה ועזב את הקבר. אירוע הבשורה הזה שקדם לכניסה לירושלים הוא הנערץ במיוחד על ידי הכנסייה. ערב יום ראשון של הדקלים נקרא "שבת לזרוס".

נס תחיית המתים, שנודע מיד ברחבי ישראל, שכנע אנשים שישוע הוא המשיח המיוחל, שעל פי נבואות הברית הישנה, ​​אמור היה לשחרר אותו מכוחה של רומא.

כניסת ה' לירושלים

למחרת המאורעות בביתניא, נסע ישו לירושלים, שם באותו רגע, לקראת חגיגת הפסח היהודי, התאספו עולי רגל רבים. כולם ציפו לאיזו כניסה חגיגית של המושיע, אבל הוא המשיך בשערי העיר לא בניצחון ורכוב על סוס, אלא על חמור פשוט. האנשים קיבלו את פני ישוע כמושיע לעתיד, כשהם פורסים בגדים וענפי דקל על הדרך מולו. האחרונים סימלו את הניצחון במזרח, ולכן הם בהכרח נלקחו איתם לעלייה לרגל למקומות קדושים.

בהגיעו למקדש ירושלים, גירש ישו את הסוחרים שפתחו את חנויותיהם לחג. הוא הכריז, "אל תעשה את בית אבי לבית מסחר", ובכך קרא לעצמו לראשונה בן אלוהים. מעשה זה עורר את חמתם של הכוהנים הגדולים, אך איש מהם לא החל להתנגד, מה גם שלאחר שהמשיח ריפא את כל החולים והחולים שהגיעו לבית המקדש, העם האמין בו עוד יותר כמושיע ישראל. בערב חזר לביתניא, לבית לזרוס, יחד עם תלמידיו וחסידיו.

לזכר האירוע המתואר, נוצרים וקתולים משתמשים בענפי דקל כדי לחגוג את כניסת האדון לירושלים.

Source link