הם לא רוצים להעביר מכוניות חשמליות במעבורות. תגובת הרשויות

הבעיה שהתעוררה בקרב בעלי רכב שרכשו מכוניות חשמליות בעצמם תופסת היקף רחב. הגבלת מספר סוגי הרכבים הללו שניתן לשאת על סיפונה של כלי שיט בודד משאירה את הנהגים מבולבלים.

השימוש הגובר בכלי רכב חשמליים והסיכון להתלקחות הסוללות שלהם בעת טעינת יתר או התחממות יתר (בעיית מערכת הקירור) מצריך פתרון אמין ומציאותי שצריך למצוא אותו בדחיפות.

הספנות הבינלאומית סוערת בגלל בעיית הובלת כלי רכב חשמליים והיברידיים על ספינות (וכמובן, בל נשכח שביוון יש את התחבורה הימית הכי גדולה באירופה).

רב חברות הספנות מסרבות להוביל מכוניות חשמליות לאחר שורה של תקריות. בקיץ 2023 נשרף ספינת הרו-רו Fremantle Highway, כפי שדווח בתקשורת ההולנדית. על פי נתונים מעודכנים, הספינה סיפקה 3,783 מכוניות, כולל 498 כלי רכב חשמליים. הכביש המהיר פרמנטל פנה מגרמניה למצרים, אך ב-25 ביולי פרצה שריפה גדולה בספינה בזמן שעברה בים הצפוני. השריפה השתוללה על הספינה במשך כמעט שבוע, אך בסופו של דבר היא כובתה. הצוות פונה ב-26 ביולי, כשאדם אחד נהרג.

הסיבה הסבירה ביותר לשריפה היא בעירה ספונטנית של המצבר של אחד מכלי הרכב החשמליים. שירותי החירום בהולנד חששו שהכביש המהיר פרמנטל ישקע ויגרום לאסון סביבתי. למרבה המזל, הכל הסתדר.

זה כבר זו לא הפעם הראשונה שסיירת רו-רו ואלפי מכוניות על הסיפון נשרפות עקב תקלה ברכב חשמלי. בתחילת שנת 2022 נשרף באוקיינוס ​​האטלנטי ספינת פליסיטי אייס עם 4,000 מכוניות, ואז החלה השריפה באחד מכלי הרכב החשמליים. הוא הוביל מאות מכוניות יוקרה – בנטלי, פורשה ולמבורגיני – בשווי של יותר מ-376 מיליון דולר.

השריפה והטבעה של הספינה העלו לקדמת הבמה שאלה חשובה: כשהעולם עובר במהירות לכלי רכב חשמליים, איך נביא אותם ממפעלים לאולמות תצוגה? ואיך "נעביר" אותם לאיים?

האמת היא שעד היום אף אחד לא יודע את הסיבה לשריפה של פליסיטי אייס. התשובות נמצאות 10,000 רגל מתחת לפני השטח של צפון האוקיינוס ​​האטלנטי.
באופן כללי, שריפות על ספינות הן תופעה שכיחה. בחמש השנים האחרונות נרשמו כ-70 מקרים כאלה. לכשזה מגיע לרכבים חשמליים, מומחי תחבורה ימית מדברים על "סוג חדש של סיכון". מובילי רכב מתוכננים תוך התחשבות באמצעי כיבוי אש והגנה מפני אש, תוך התחשבות בכלי רכב המצוידים במנועי בעירה פנימית.

לכן צריך לעצב מחדש את כל המערכות הללו, ולא צריך ידע מיוחד כדי להבין שריפה נכבית במצבר ובאופן שונה במכוניות עם מיכלי דלק, וגם להתרחבותה יש קצב שונה.

הסיכון לשריפה קיים באופן אובייקטיבי, והוא קשור בדיוק למאפיינים של סוללות ליתיום-יון, סוג הסוללה הפופולרי ביותר למכוניות. למרות שהם עצמם ממעטים להתלקח, סוללות כאלה פגיעות מאוד להשפעות תרמיות ומכניות חיצוניות, למשל, בתנאי הפעלה קיצוניים או בתאונות דרכים. לעתים קרובות, שריפה מתרחשת כאשר המצבר ניזוק עקב פגיעה בתחתית המכונית בעת פגיעה במכשול.

במצבים כאלה עלול להתרחש פירוק של החומר הפעיל בסוללה. מתחילה תגובה בין האנודה לאלקטרוליט, בריחת תרמית דרך מנגנון תגובות השרשרת, פירוק רכיבי הסוללה, הצתת הסוללה בלהבה תגובתית ופיצוץ. כישלונו מלווה בשחרור גזים רעילים – מתאן, פלואוריד ומימן ציאניד, התורמים להגברת הבעירה. זה גם מוביל להרעלת אנשים במכונית. סכנת השריפה גבוהה במיוחד בעת טעינת הסוללה וכאשר היא מתחממת יתר על המידה בעונה החמה.

כיבוי שריפה בסוללה אינו כל כך קל. זה נובע מהאטימות שלו: הוא יכול להישרף ללא גישה לחמצן. צריך גם כמות גדולה מאוד של מים בלחץ גבוה כדי לקרר את הסוללה הנדלקת – כ-10,000 ליטר.

ידוע על מקרה שבו נדרשו לכבאים 4 שעות ויותר מ-100,000 ליטר מים כדי לכבות טסלה דגם S בלתי מאוישת. בעת כיבוי רכבים חשמליים קיימת גם סכנה להתחשמלות. אם אין מספיק קירור, הסוללה עלולה להידלק מחדש. לרוב, כאשר הוא עולה באש, הרכב החשמלי נשרף לחלוטין.

כדי להגן מפני שריפה, היצרנים מתקינים חיישן טמפרטורה ויחידה אלקטרונית בכל תא סוללה המנטרת את מצב התא. כאשר הטמפרטורה עולה, המעגל החשמלי נשבר ותהליכים כימיים מסוכנים נעצרים. אבל הבעיה של שיפור בטיחות הסוללה עדיין פתוחה.

ללא ספק, תעשיית הספנות העולמית נתפסת בהפתעה מכיוון שעדיין אין לה תשובות לא לבעלי EV או לחברות ספנות. לחוסר מעש זה יהיו בוודאי השלכות משפטיות.
אבל היום, משרדי הממשלה – כמו יוון, המדינה עם התעבורה הימית הכי גדולה בכל אירופה – חייבים לפעול ולקבל החלטה. על מה להודיע ​​לציבור.

Source link