פליטים אוקראינים באירופה: "בוא ניקח את אבא לכאן"

המלחמה הפרידה בין משפחות האוקראינים – מיליוני נשים עם ילדים ממתינות למלחמה באירופה, ושוקלות אם לחזור למולדתן כשיגיע השלום. יש רק שתי אפשרויות לאיחוד משפחות, כמו שהם עצמם אומרים: "אנחנו עם אבא או אבא איתנו".

הרופא הידוע יבגני קומרובסקי מאמין שברגע שהגבולות נפתחים, מצפה לאירופה גל הגירה חדש. בראיון עם דמיטרי גורדון, הוא טען את נקודת המבט שלו:

"מיליוני משפחות כבר חושבות על זה: לאן נלך אחרי המלחמה? עכשיו יש מספר עצום של נשים עם ילדים מחוץ לאוקראינה. אישה אוקראינית תמצא עבודה בעוד שנה, תלמד את השפה, תסתגל לכל דבר שפה, הם התחילו להביא ציונים, כבר עברה שנה. ועכשיו המלחמה מסתיימת וצריך להבין לאיזו אוקראינה הם יחזרו. הם לא יחזרו לאוקראינה עם שקרים, שחיתות וחוסר מעלית חברתית. וכל המדינה שלנו מאוימת".

מהדורה "מדינה" נוסתה להביןהאם המצב באמת כל כך גרוע, והאם הפליטים מתכננים לחזור הביתה. במהלך הסקר נחלקו הדעות. הנה מה שאומרות נשים אוקראיניות שחיות כעת בחו"ל.

קייב נטליה פולישצ'וק מגרמניה:

אני גר בהמבורג, קיבלתי עבודה כמספרה במספרה, יש לי לקוחות משלי. יש לי ילד בן 15 איתי, הוא הולך לבית הספר. אנחנו שוכרים חדר, אני אוהב את זה כאן, ולמען האמת, הייתי נשאר כאן. אבל אני מתגעגעת מאוד לבעלי, לפעמים אני מרגישה בוגדת כלפיו. אנחנו נוסעים לאוקראינה לחופשות בית ספר, אבל אני לא מוכן לחזור לתמיד. לבעלי יש עסק בנייה קטן משלו באוקראינה, אבל בחו"ל הוא לא יודע ליישם את עצמו, ולא רוצה לעזוב. ניסיתי לשכנע אותו ולשכנע אותו לעבור מאוקראינה אחרי המלחמה, כי המדינה תצטרך להיבנות מחדש, ובידיעה איזו שחיתות יש לנו, שספק אם תלך לשום מקום, סביר להניח שהכסף ייגנב. חוץ מזה, אני מפחד בשביל הבן שלי. פתאום המלחמה נמשכת, הוא יילקח לצבא. ואני לא רוצה את זה. אז בוא נקווה שאבא שלנו ישנה את דעתו.

חרקוב גלינה מייסטרנקו מצרפת:

במהלך שנת חיי בצרפת, דעתי השתנתה מספר פעמים. יש רגעים שאתה רוצה להישאר, בעיקר בגלל הילד שטרם נולד. יש לי בת, היא בת 10, היא לומדת כאן בבית הספר והיא אוהבת את זה. הייתי רוצה שהיא תשיג השכלה גבוהה באירופה, אז יהיו סיכויים לקבל עבודה טובה. אבל מצד שני, אני מרגישה כמו זרה כאן, שמושכת אותי הביתה, לבעלי. באוקראינה עבדתי במחלקת משאבי אנוש בחברה גדולה, וכאן, בגלל אי ​​ידיעת השפה, קיבלתי עבודה בבית קפה במטבח. לכן אני נוטה להאמין שנחזור לאוקראינה לאחר המלחמה.

אירינה מישצ'וק מאזור קייב, חיה כיום בפולין:

בפולין יש ביקוש רב לעובדים טובים, ובעלי הוא חובב כל מקצוע. עוד לפני המלחמה רצינו לנסות ללכת לעבודה. לכן, ברגע שתהיה לגברים אפשרות לנסוע, אני אקח את בעלי לכאן. השפה דומה, יש עבודה, השכרת בית זו לא בעיה. אני עצמי עבדתי כאן ובקופה בסופר, ובניקיון, עכשיו אני מטפל בקשישה. לבעל יהיו יותר הזדמנויות עבודה, יש הרבה שבהם נדרשים גברים. יש לנו ילד בן 8 שגדל, אז למענו החלטנו לבנות עתיד בחו"ל.

חרסונקה לודמילה קיריק משוויץ:

בעלי יעבור לגור איתנו ברגע שהמלחמה תיגמר. לא ברור כמה שנים ייקח לשקם את אוקראינה. ונמאס לנו משנות ה-90, אני לא רוצה שהילדים שלנו יעברו תקופות קשות. זו לא בעיה עבור אנשים חרוצים כמו אוקראינים למצוא עבודה. אולי נעבור למדינה אחרת באירופה. העיקר כאן יציבות, חוקים עובדים, אנשים מוגנים חברתית. אני חושש שבאוקראינה אחרי המלחמה, מעט ישתנה מבחינת המערכת, ואם יישארו נפוטיזם ושחיתות, אז אין טעם לחזור.

קייבאן קסניה יאקובצ'וק מבריטניה:

אנחנו עם אבא, בהחלט. בכל מקום טוב, איפה שאנחנו לא. בחו"ל יש מנטליות אחרת לגמרי, הכל עובד אחרת. ובמובנים רבים הם אפילו מפגרים מאחור (אותו תחום יופי, בנקים). רק עכשיו הבנתי שאירופה האמיתית הייתה באוקראינה לפני המלחמה. גם אם הייתה כאן עבודה מצוינת עם משכורת גדולה (וקיבלתי משרה חלקית בבית ספר כסייעת להסתגלות של ילדים אוקראינים), הייתי חוזרת לאוקראינה. שם הייתי מורה בבית ספר פרטי, יש לי הרבה חברים. לבעלי יש עסק מצליח משלו, יש לנו בית משלנו ליד קייב, שקנינו ממש לפני המלחמה וסיימנו להצטייד. בחו"ל צריך להתחיל הכל מאפס. לכן, ללא אופציות – רק חזרה לאוקראינה.

יוליה מישצ'נקו מאודסה מגרמניה:

אני עדיין בספק, אבל סביר להניח שנישאר כאן ונאסוף את אבא. המעסיק שלי הבטיח לארגן גם את זה (קיבלתי עבודה כמנהלת בבית מלון, יש לי גרמנית טובה). הבן שלי בן 11, הוא באמת שיפר את השפה שלו בשנה בבית ספר מקומי, הוא רכש חברים. הבעל עוד לא החליט כלום, אבל אני חושב שהוא יסכים לעבור. זה לא יהיה קל באוקראינה עוד הרבה זמן, ואין לי חיים שניים.

זפורוז'יאן טטיאנה בונדר מפולין:

הבת שלי ואני נחזור לאוקראינה, זה אפילו לא נדון. אמנם זה מסוכן, אבל כשהמלחמה תסתיים, לא תהיה שאלה אחרת. בעלי מחכה לנו בחזרה, יש לנו דירה משלנו, רכב. לוקח שנים להרוויח את כל זה כאן. והכי חשוב, באוקראינה הכל יליד, והקירות עוזרים שם.

אלנה קורול מאיוונו-פרנקיבסק, כעת בבריטניה:

אנחנו עדיין חושבים. יש טיעונים גם בעד וגם נגד. מצד אחד, אירופה ניזונה כאן, יש הרבה הזדמנויות להתפתחות, ובעיקר, העתיד לילדים. מצד שני, באוקראינה נשארו הורים מבוגרים, בית משלהם עם מגרש וחברים. הבעל מהסס. קיבלתי כאן עבודה בתור אספן חניה, לקחו אותי באנגלית ממוצעת. השכר גבוה פי שלושה ממה שהיה באוקראינה (אני מנהל מכירות). גם בעלי יכול למצוא כאן עבודה (הוא נהג). אולי הוא יעבור לכאן, אבל עדיין לא קיבלנו החלטה נחרצת.

פולינה זובוביץ' מקייב מצרפת:

אני פטריוט, אני מאוד אוהב את המדינה שלי. אני בטוח שאחרי המלחמה נבנה הכל מחדש במהירות, יהיה סיכוי להתחיל הכל מאפס. יבואו פוליטיקאים צעירים מדור חדש, ואנחנו נחיה כך שאפילו האירופאים יחלומו לעבור אלינו. אני לא חושב שזו אוטופיה. גם עכשיו, בזמן המלחמה, אנחנו בראש ובכתפיים מעל במובנים רבים. קח את אותה בנקאות באינטרנט. ואם כולם יעזבו, מי יגדל את אוקראינה? זו הארץ שלנו, לא משנה כמה פתטית זה נשמע. לכן, כמובן, אנחנו לאבא.

מריה בילוקון מאזור אודסה, כעת בגרמניה:

אנחנו נוטים לעובדה ש"אבא לנו". למען הילד, בואו נעשה את הצעד הזה, וכולנו נתמקם כאן. הבעל מוכן לעבור, הוא פקיד בהנהלת העיר. המשכורות כאן טובות, מנקים מקבלים פחות מ-2,000 יורו – פי כמה מהמורים שלנו. רמת החיים מטבע הדברים גבוהה יותר מאשר באוקראינה (גם לפני המלחמה), אם כי לא חפה מחסרונות. אבל שום מקום לא מושלם. אנחנו רוצים לפתוח עסק משלנו בתחום התחבורה.

התייחסות. מאז 24 בפברואר 2022, יותר משמונה מיליון אוקראינים נאלצו לברוח מהמדינה. אלו נתוני האו"ם. כמעט חמישה מיליון אוקראינים קיבלו מקלט זמני באירופה. רוב הפליטים – כ-1.6 מיליון – נקלטו על ידי פולין, השכנה לאוקראינה.

Source link