מלחמות באוקראינה, עזה וסודאן הפכו מיליוני ילדים ליתומים ופליטים, ומיליונים נוספים לכודים באזורי מלחמה. חוויות טראומטיות שאינן ילדות יישארו איתם שנים רבות.
סלמה באצ'באק, שהתגוררה בסרייבו ב-1992 כשפרצה מלחמה בבוסניה, זוכרת שהיא הייתה אז בת שבע. חייה של הילדה השתנו בן לילה. אביה הלך לחזית, והיא נאלצה להסתתר מהפגזות, היא שרדה את ההפצצות ובסופו של דבר איבדה את ביתה.
אפילו משחקים היו מסוכנים באותה תקופה. כמו ילדים אחרים שנפגעו מהמלחמה, הוא ואחיו שיחקו מלחמה ופליטים, שלפו פצצות ופיצוצים. יום אחד, כשהיא הלכה לשוק עם אביה לקנות בובה, פגז מרגמה פגעה בקהל והרג 68 אנשים. היא איבדה את הבובה שלה ואת כל הצעצועים שלה בשריפה כשביתה פוצץ.
משפחתה של הילדה ברחה מהמלחמה ב-1994, בילתה שלוש שנים במחנה פליטים בגרמניה לפני שהתיישבה בארצות הברית. כיום, בגיל 38, היא עובדת כפסיכותרפיסטית המתמחה בטראומה. גם רבים מלקוחותיה שרדו את המלחמה.
Bacevac, מספר חיל האוויר עשוי להפוך לאמת מידה למידת הגמישות של ילדים. אבל יש משהו שאנשים לא רואים, היא אומרת:
"כילד, כשאתה לא מרגיש בטוח, זה משפיע על היכולת שלך לתקשר עם עצמך. זה משפיע על היכולת שלך לסמוך על הסביבה שלך, במבוגרים. אנחנו מפחדים ממחויבות, מפחדים להציב גבולות, מפחדים לדבר, מפחדים שיראו אותנו. זה לא משהו שאפשר פשוט להיפטר ממנו. זה מה שנשאר איתך".
לעתים קרובות, במיוחד לאחר מלחמה או אסון טבע, אתה שומע שילדים עמידים. זה נכון, אומרים מומחים. יש להם את היכולת להתגבר על מצוקה קשה, במיוחד אם הם נעזרים בגורמי הגנה מסוימים, כמו קשר הדוק עם מטפל. יחד עם זאת, במהלך שנות מחקר רבות, מדענים הגיעו למסקנה שסוגים שונים של טראומה המתקבלים בילדות (אפילו בינקות) יכולים "לחוט מחדש" את מערכת העצבים של הילד, לשנות את מהלך התפתחותה, להגביר את הסיכון להפרעות נפשיות ואף לבריאות גופנית לאורך זמן.
מאז סוף שנות ה-90, שיטה בשימוש תכוף להבנת השכיחות וההשפעה של אירועים טראומטיים בילדות היא מסך חוויות הילדות השליליות, הכולל מקרים כמו התעללות מינית, כליאה של הורים וגירושים. ככל שלילד יש יותר חוויות אלו, כך גדל הסיכוי שהוא יחווה דיכאון, חרדה ושימוש בסמים.
עם זאת, חוויות ילדות שליליות אינן מספרות את כל הסיפור. הרשימה הראשונית אינה כוללת את ההשפעה של מלחמה או טרור, אם כי ההערכה היא שבשנת 2023, אחד מכל שישה ילדים בעולם (468 מיליון ילדים) יחיה באזורי סכסוך פעילים. זה כפול ממספר הילדים שנפגעו ממלחמה באמצע שנות ה-90.
יותר ממחצית מהילדים האוקראינים נעקרו מבתיהם בחודש הראשון של המלחמה עם רוסיה בעקבות פלישה בקנה מידה מלא בשנת 2022, על פי יוניסף. במקביל, יותר מ-500 ילדים נהרגו ויותר מ-1,100 נפצעו כתוצאה מהפגזות.
ברצועת עזה, שדובר יוניסף ג'יימס אלדר כינה "המקום המסוכן ביותר בעולם להיות ילד", כ-850,000 ילדים נאלצו לעזוב את בתיהם ואיבדו את בתיהם. ההערכה היא שיותר מ-11,000 ילדים ברצועת עזה נהרגו על ידי הישראלים.
לדברי גורמי בריאות במובלעת הפלסטינית, מאז שהמלחמה החלה באוקטובר 2023, מספר זה אינו כולל את הלכודים מתחת להריסות או מקרי מוות הקשורים לגורמים אחרים שנגרמו על ידי המלחמה, כגון רעב או מחסור בשירותי תברואה, אמרו העמותה. מעקב אירו-ים תיכוני לזכויות האדם.
בישראל, עד 40 מתוך 253 בני הערובה וכ-30 מההרוגים על ידי חמאס היו ילדים, וכ-126,000 ישראלים, בהם אלפי ילדים, נאלצו לעזוב את בתיהם במהלך המלחמה. בסודן, כ-4 מיליון ילדים נעקרו מבתיהם בעקבות המלחמה שפרצה במדינה בשנה שעברה, עם "מספר מדאיג של ילדים שנהרגו, נאנסו או גויסו" ויותר מ-700,000 ככל הנראה סובלים מתת תזונה חמורה, לפי UNICEF. יוניסף.
כל הילדים הללו חווים לעיתים קרובות מספר אירועים טראומטיים בו זמנית ונמצאים בסיכון גבוה בהרבה להפרעות נפשיות: מתח פוסט טראומטי, דיכאון וחרדה. גם בריאותם הגופנית לטווח ארוך נוטה להידרדר.
לדוגמה, מחקר שנערך על ילדים גרמנים שנפצעו במהלך מלחמת העולם השנייה מצא שכמבוגרים הם היו בסיכון גבוה פי שניים לפתח אי ספיקת לב, פי שלושה וחצי ללקות בשבץ, ופי חמישה לפתח אי ספיקת לב. אונקולוגיה, כותב CNN יוון.
תרזה בטנקורט, מנהלת התוכנית לחקר ילדים ומצוקות באוניברסיטת בוסטון קולג' וחוקרת ותיקה בנושא ההשפעה של עימות מזוין על ילדים, אומרת:
"מדענים מכירים יותר ויותר בכך – בהתחשב בכך שחשיפה לטראומה ואלימות גורמת לתגובות פיזיולוגיות חזקות – חשיפה חוזרת עלולה להוביל לשיבושים בפיזיולוגיה של הלחץ ובמערכות הוויסות העצמי. במיוחד במצבים שבהם המטפלים אינם מסוגלים לספק תמיכה והגנה, השפעות הטראומה יכולות להתבטא בתגובות לקורטיזול פגומות ושינויים בתהליכים דלקתיים".
הסיכונים הגבוהים יותר קשורים לאופן שבו אירועים טראומטיים יכולים לחוט מחדש את מערכת העצבים המתפתחת של הילד. כאשר ילדים גדלים בסביבות אלימות כמו מלחמה, התגובות הרגשיות והפחד שלהם עוברים לרוב לרמה גבוהה של ערנות כדי לשרוד. גם כשהאיום נעלם, הם נשארים על המשמר ומגיבים בחריפות לכל סימן חיצוני כאילו היה איום.
גורם המפתח, אומרים מומחים, הוא לא רק נוכחות של אירוע טראומטי, אלא גם חומרתו, כמה זמן הוא נמשך וכיצד הוא מתקשר עם טראומות אחרות. יורג פגרט, מנהל המרפאה לפסיכיאטריה של ילדים ומתבגרים בבית החולים האוניברסיטאי אולם בגרמניה, אומר:
"טראומה היא קטגוריה קלינית. זוהי תגובה נפשית מיוחדת לאירוע שעלול לסכן חיים".
במצבים של טראומה מורכבת, זה לא ריאלי לצפות מילדים לגלות "חוסן" במובן שהציבור הרחב מבין – לחזור למצב שהיה קודם, מזהירים מומחים. מליסה ברימר, מנהלת תוכנית הטרור והאסונות ברשת הלאומית ללחץ טראומטי בילדות בארצות הברית, תומכת בקהילות לאחר משברים כמו ירי בבית ספר או אסונות טבע. היא אומרת:
"יש טראומה, אבל יש גם עצב. המהות של החוסן היא שאתה "חוזר אחורה". אבל אתה לא תתאושש ממותו של אדם אהוב, למשל. אתה נותן לזה משמעות, אתה מכבד את מה שהאדם הזה היה בשבילך, אתה לומד להסתגל לאורח חיים בלי אותו אדם".
כמו כן, במשברים הכוללים כל כך הרבה חוויות טראומטיות בו-זמנית, כמו מלחמה, אין זה ריאלי להאמין שהחיים יכולים לחזור ל"נורמליים", אומרים מומחים:
"כשאנחנו מדברים על השפעת המלחמה על ילדים, אנחנו בהחלט מדברים על איומי חיים, הישרדות וטראומה. אבל אנחנו מדברים גם על הרס המרקם החברתי של חיי היומיום. ילדים עלולים לאבד מטפלים, להפסיק ללכת לבית הספר או לאבד את ביתם. זה לא רק שהטראומות המורכבות הללו מציבות אותם בסיכון גבוה יותר לתוצאות התפתחותיות גרועות יותר, אלא עלינו לחשוב מה זה אומר על זהות ויצירת משמעות".
הרעיון שהמשברים האלה יוצרים מעין "דור אבוד" שגוי ואפילו מעליב, אומרים מומחים. יחד עם זאת, כדי לתמוך בילדים שחווים טראומה, לא מספיק להסתמך רק על הרעיון ש"ילדים עמידים" ו"יבינו את זה" בעצמם.
לדבריהם, הקהילה הבינלאומית חייבת להתמקד לא רק בצרכים הומניטריים מיידיים כמו מזון ומקלט, אלא גם בצרכים ארוכי טווח לספק תמיכה לקהילה ולמשפחה, שירותים חברתיים ותשתיות קבועות כמו תנאי חיים יציבים ושירותי בריאות. לְטַפֵּל. ברימר אומר: "ילדים גמישים לחלוטין. אבל אנחנו צריכים לתת להם את התמיכה שהם צריכים כדי להישאר עמידים".
More Stories
למה חתולים לא הולכים לידיים שלך ולא אוהבים שמלטפים אותם
מתי מתחילה הזקנה? התשובה לשאלה זו משתנה עם הגיל.
איגוד תזונאים מקצועיים שייווצר ביוון