ב-21 באפריל 1967 התרחשה הפיכה צבאית ביוון, שבעקבותיה עלו לשלטון שלושה אנשים, שנותרו בהיסטוריה כ"חונטה של קולונלים שחורים".
שלושה נפוליונים קצרים ובלתי ברורים הפכו לכלים העיקריים של תוכנית ענקית בשם "פרומתאוס", שנועדה לעצור את הסכנה של השתלטות קומוניסטית על יוון והתפשטות ההידבקות הקומוניסטית במדינה.
בריגדיר גנרל, ראש מרכז ההדרכה של חיילי הטנק סטיליאנוס פטקוס והקולונלים של התותחנים גאורגיוס פפדופולוס וניקולאוס מרקרזוס.
שנים רבות לאחר מכן, בדפדוף במסמכים של אז, גילו היסטוריונים את האמת המרה: ההפיכה הייתה מתרחשת בכל מקרה. לא על ידי קולונלים ספציפיים, אלא על ידי אחרים. יוון, כך או אחרת, נידונה להיכנס שוב למנהרה הצרה והאפלה של סכסוכים אזרחיים.
לנרטיב של תקופת שבע השנים של הדיקטטורה של קולונלים שחורים ביוון, אפשר להסתמך על הרבה עדויות וזיכרונות, אבל התוצאה תהיה יותר אמוציונלית מאשר היסטורית. יש מעט מאוד מסמכים על תקופה זו, ארכיונים – יוונים וזרים כאחד – רק מתחילים להיפתח.
אין השקפה אחת על אירועי לפני ארבעים וחמש שנה, וכנראה לא יכולה להיות: גיבורי האירועים הרחוקים ההם עדיין חיים וקיימים – שליליים וחיוביים כאחד. ועצם החלוקה שלהם לשלילה וחיובית היא גם מאוד מאוד מותנית. מלבד, כמובן, במקרים החריגים באופן חד משמעי. כמו, למשל, שלושת ה"נפוליאון" שכבר הוזכרו לעיל והסיפורים הידועים של עוזביהם, שהיו מעורבים ישירות בעינויים וברצח של אסירים פוליטיים. ושתי הדמויות הראשיות של אותם אירועים רחוקים עדיין עושות פוליטיקה גדולה עד היום. שמותיהם וארבעה עשורים לאחר מכן אינם עוזבים את סדר היום.
זהו המלך קונסטנטינוס לשעבר, שמדי פעם מחזיק במונופול על תשומת הלב של התקשורת הבינלאומית והיוונית, ובראש הדמוקרטיה החדשה לשעבר, ראש ממשלת המדינה לשעבר קונסטנטינוס מיצוטקיס, שקיבל את הכינוי "הקיסרי" "כופר" מפי היסטוריונים, שמעשיהם בתקופה שקדמה להקמת הדיקטטורה בהחלט אפשר להדפיס במילה חמורה יותר מ"כפירה": המילה "בגידה".
גאורגיוס פפנדריאו האב כינה את שר הכלכלה שלו, שהיה קונסטנטינוס מיצוטקיס בממשלת איחוד המרכז ב-1965, "צוות החשיבה של קונספירציית הארמון שהביאה להפלת הממשלה הלגיטימית. שנים רבות לאחר מכן, כאשר מיצוטקיס הפך לראש מפלגת הדמוקרטיה החדשה, בנו של ג'אוגיוס, אנדראס פפנדריאו, אמר שאפיאלטס מוביל כעת את הימין, וקרא לאויבו הפוליטי המושבע על שם הבוגד ב-300 ספרטנים שנהרגו בתרמופילאה. (אגב, ברוסית "אפיאלטס", שהפך לשם עצם נפוץ ביוונית, מתורגם כ"סיוט").
אי אפשר להתעלם מהעובדה שאחרי ארבעים וחמש שנה עצם הערכת תפקידה של החונטה ביוון רחוקה מלהיות חד משמעית. הסדר (אם כי מחוזק על ידי לוע טנקים) ששלט ביוון כדיקטטורים זכור לרבים בנוסטלגיה. במיוחד היום, בתקופת המשבר הכלכלי, כשמדובר בעוד שערורייה פוליטית, קפיצה חדה בפשיעה, חוסר הביטחון של אזרחים לא רק מגורמים עברייניים, שאולי הם היחידים שחיים בחופשיות, אלא גם מתוך השרירותיות של המדינאים עצמם, השולטים מטעם הדמוקרטיה.
אי אפשר שלא להיזכר שההפיכה אירעה בקלות יחסית. לא הייתה התנגדות. האזרחים הנדירים שמצאו את עצמם ברחובות אתונה בשעות הבוקר המוקדמות של יום שישי, 21 באפריל, צפו בתמיהה איך הטנקים נעים לכיוון המרכז, לכיוון ארמון המלוכה, לכיוון המבנה המרכזי של מרכזיית הטלפון, לכיוון בניין תחנת הרדיו בפארק זפיון. מסיבה כלשהי, הקיוסקים היו סגורים, וצרורות של עיתוני בוקר קשורים בחוט נחו סביב הקוביות הכהות שלהם. ליתר דיוק, אלה שהצליחו לצאת מבית הדפוס.
טנקי הפיכה ליד הפרלמנט היווני
עד השעה שתיים נעצרה כל ההנהגה הפוליטית של המדינה. ברחוב Xenokratus, היכן שעמדה דירתו של ראש ממשלת המדינה Panagiotis Kanellopulos, הצבא היה בתפקיד, ולא הניח לאיש להתקרב לדלת הבית, אפילו לכתבים של עיתונים מרכזיים. כשהצבא נכנס לדירתו של קנלופולוס כדי לעצור את ראש הממשלה, אשתו נבהלה עד מוות, מתוך אמונה שדווקא הקומוניסטים לבושים מדי צבא הם שבאו לקחת את קרקפת בעלה.
בשעה 02:30 כבר שלטו הטנקים על כל מרכז הבירה, לאחר עוד רבע שעה טלפונים בעיר הפסיקו לפעול, ואזרחים מודאגים, שניסו לעבור למערכת העיתונים כדי לברר מה קורה בעיר , הביט בפליאה במקלטי הטלפון החרשים והקהות לפתע.
בשעה 3.30 התברר כי אתונה נמצאת בידי הצבא. הצבא פרץ לביתו של מנוליס גלזוס, שהיה אז אחראי על עיתון השמאל "אבגי". הוא יצא אליהם בפיג'מה וראה את אחד מאורחי חצות תולש את חוט הטלפון בבשר. מנוליס גלזוס נלקח משם בפיג'מה מבלי שניתן לו אפילו להחליף. במקביל, אנדריאס פאפנדראו וליאונידס קירקוס נעצרו בדירותיהם. אחד מהם ייעד להיות ראש המפלגה הסוציאליסטית PASOK שיצר, השני – לעמוד בראש המפלגה הפנימית של הקומוניסטים (KP Esoteriku, אם מישהו אחר זוכר את השם הזה).
בשעה 5:30 בבוקר כבר עלו הקולונלים למרפסת הארמון המלכותי של הקיץ בטאטוי, שם נחה משפחת המלוכה. הם דרשו מהמלך דאז קונסטנטינוס השני בן ה-27 להכיר בחונטה. קונסטנטין התפשר, בניגוד לעצת פנגיוטיס קנלופולוס שכבר נעצר. הקולונלים לא הפתיעו את המלך. הוא לא ישן מאז שלוש וחצי לפנות בוקר, כאשר התעורר בקריאה מדאיגה של אדמירל בדימוס אתנאסיוס ספאנידיס, שהתקשר אליו מבסיס הצי שנמצא בסלמיס. הוא ביקש מהמלך לתת פקודה לקרוא לטייסת צבאית מכרתים על מנת לדכא את ההפיכה הצבאית ולהחזיר את הממשלה הלגיטימית לפרלמנט. ואז הגיעה קריאתו של שר הסדר הציבורי, גאורגיוס ראליס. הוא התקשר מתחנת המשטרה במרוסי וגם התעקש להזעיק בדחיפות את חיל האוויר מהמחוז, כלומר לאותן יחידות צבאיות שלא היו בהשפעת הקולונלים שהחלו בהפיכה.
מדוע המלך הקשיב לספירוס מרקזיניס, ראש המפלגה השמרנית, והסכים לשתף פעולה עם החונטה, קשה לומר. כנראה קונסטנטין החליט שבדרך זו הוא בוחר בפחות משתי הרעות. אף מסופר כי באותו בוקר היסטורי פנה המלך אל הדיקטטורים במילים הבאות: "אני בטוח שעשיתם זאת כדי להציל את המדינה". חמישה ימים לאחר מכן, ב-26 באפריל, בנאומו לכבוד המשטר החדש, הרחיק קונסטנטין עוד יותר, וקבע בין היתר: "אני בטוח שבעזרת ה', בתמיכתי ובתמיכת כל העם, ב בעתיד הקרוב מאוד תיצור מדינת צדק, מדינה דמוקרטית בריאה באמת".
כבר ביום הראשון ליצירת "מדינת הצדק", נעצרו כ-10,000 איש, שהוצבו בהיפודרום בפליאו פלירו. וכעבור זמן מה, על הדוברות של הצי של "המדינה הדמוקרטית הבריאה" החדשה, הועברו יותר מ-7.5 אלף איש למחנות הגולים באיים יארוס ולרוס, ששוב פתחו את שעריהם "באורחי פנים".
עוף החול המוזהב, סמל החונטה היוונית
ציפור הפניקס המוזהבת, שהפכה לסמל החונטה של קולונלים שחורים, שלימים נודעה כ"ציפור", נולדה מחדש מהאפר. שערי מחנות הריכוז, שננטשו מאז הטיהורים של מלחמת האזרחים, נפתחו לקלוט תושבים חדשים, פיות מתקדמים נסגרו הרמטית, ועיתונים שנשמעו מהצנטריות (שלא לומר שמאלנות) נסגרו.
מיד היו גם ההרוגים הראשונים. הראשון, ב-21 באפריל, נהרג על ידי צעירה אתונאית מריה קלברה, שסירבה לציית לפקודת הצבא. ארבעה ימים לאחר מכן, משרתי "מדינת הצדק" ממש על ההיפודרום הרגו את פנגיוטיס אליס, אשר בהיסטוריוגרפיה הפך ל"כבש" ההקרבה הראשון של המשטר החדש. כמעט לא נשמר מידע על Panagiotis Elis. ידוע רק שהוא נולד בשנת אסון אסיה הקטנה, בשנת 1922, בקומוטיני, הוא נלחם, נתפס והוגלה לעבודות פרך, תחילה לבולגריה, ולאחר מכן לסרביה. כשחזר ליוון לאחר שחרורו, מולדתו אסירת התודה הגלה אותו כקומוניסט לגלות כבוד באי מקרוניסוס. בלי לדעת שציפור הפניקס בעלת כנפי הזהב שבה ליוון, אליס מחתה מבלי משים על מעצרו הכפוי. אחד ה"אפרוחים" של הפניקס, שומר חמוש מהמסדר החדש, היכה אותו בראשו בקת והרג אותו במקום.
ציפור עוף החול יכלה לשכב במכה אחת של כפה בעלת הטפרים, או שהיא יכולה לשאול חלק מהברק הזהוב שלה. הברק הזה עיוור הרבה אנשים, וביניהם, למרבה הצער, יש מספיק אנשי תרבות שלא רק שרדו את הקולונלים השחורים, אלא גם חיו בתפארת ובאהבה עממית עד זקנה בשלה. חלקם ממשיכים לחיות עד היום, והם פופולריים.
אז, בקונצרט חגיגי שהוקדש ליום השנה ל"מהפכת אפריל", כפי שכינתה את עצמה החונטה, שאורגן ב-28 באפריל 1968 באצטדיון פנאתנאיק, השתתפו אמנים מפורסמים רבים אז ומאוחר יותר. בין אלו שניצחו על תזמורת השידור היו, למשל, יורגוס קצ'רוס, מרינלה, רנה ולהופולו וגריגוריס ביטיקוטיס, שנקרא אז "סר ביטי", ויקי מושוליו, ג'ני ואנו, יורגוס זמבטס שרו לדיקטטורים, מערכונים מצחיקים בוצעו מאת השחקנים האהובים של הקולנוע היווני – דינוס איליופולוס, קוסטאס ווטסאס, יאניס וויאזיס ואחרים.
הצורך ב"מהפכה תרבותית" בהשראת "מהפכת אפריל" נכתב ודיבר על ידי קונסטנטינוס פלבריס, האידיאולוג של משטר עוף הזהב, וכעת התיאורטיקן והאידיאולוג הפועל של החזית האורתודוקסית העממית, כלומר ה-LAOS מסיבה של יורגוס קרדזאפריס. וכאן אני רוצה לחזור על מה שכבר נאמר בהתחלה. על מה שקרה באמת בתקופה האפלה שהחלה ב-21 באפריל 1967 והסתיימה בצורה מפוארת.
ב-24 ביולי 1974, עם הגעתו לאתונה מפריז של קונסטנטינוס קרמנליס, שנקרא להציל את האומה, יש מעט מאוד מידע מהימן.. ומה עליה לעשות? אם קונסטנטינוס מיצוטאקיס ימשיך להיחשב ל"מתושלח" של הפוליטיקה היוונית, אם המלך לשעבר קונסטנטינוס לא רק יגיע ליוון, כאילו לאחוזתו, אלא גם ימכור את אוצרותיו במכירות פומביות, אם הפייטן האהוב של עוף החול המוזהב "אדוני Beaty" זוכה לכבוד כמעט יותר מאשר נרדף על ידי החונטה מיקיס תיאודורקיס? עדות מעניינת ביותר ניתנה לפני שנה על ידי העורך הראשי של העיתון "וימה" Stavros Psykharis במאמרו "החור".
לפני כמה שנים, במהלך כהונתו של נשיא המדינה, קוסטיס סטפנופולוס, ביקר המלך לשעבר קונסטנטינוס השני ביוון. קוסטיס סטפנופולוס נתן את הסכמתו לכך שקונסטנטינוס יבקר בארמון הנשיאות, שבו התגורר פעם, תחילה כיורש לאביו, המלך פול, ולאחר מכן כמלך יוון. כשנכנס ללשכת הנשיא, נאנח המלך לשעבר: החדר הזה היה פעם משרדו, עד אותו יום שבו נאלץ לעזוב את הארץ לאחר ניסיון לא מוצלח להפיל את המשטר הדיקטטורי.
כל אנשי המלך. מלך Hellas Konstantinos ΙΙ / משמאל ג' פאפאדופולוס
ואז מבטו של קונסטנטין התיישב בנקודה כלשהי בקיר המשרד. "הייתי רוצה לראות אם עדיין יש שם חור", קרא המלך לשעבר, ולאחר שתפס את מבטו המופתע של הנשיא בתמורה, מיהר להסביר שהחור בקיר הוביל למערכת ההאזנה וההקלטה של הארמון. שיחות ארמון החלו להיקלט לאחר אירועי יולי 1965, שהסתיימו בעריקתם של כמה מחברי השלטון הבולטים במפלגת השלטון של איגוד המרכז, כולל קונסטנטינוס מיצוטקיס.
לא נמצאו קלטות, מיותר לציין, בחור, לא משנה כמה הם חיפשו. מה זה אומר? העובדה שמי שידע על קיומם מיהר להיפטר מראיות מסוכנות. ואכן, חור בארמון הנשיאות יכול לשפוך אור רב על החורים השחורים של ההיסטוריה היוונית העכשווית.
מָקוֹר: greekorbis.gr
More Stories
ביום זה, קוקידיס הקריב את עצמו כדי למנוע מהנאצים לחלל את דגל יוון.
לפני 57 שנים עלתה לשלטון ביוון חונטה של קולונלים שחורים.
ב-10 באפריל 1821, תלו הטורקים את הפטריארך גרגוריוס החמישי בשערי פאנאר