ב-21 באפריל 1967 התרחשה הפיכה צבאית ביוון, שבעקבותיה עלו שלושה אנשים לשלטון, שנותרו בהיסטוריה כ"חונטה של קולונלים שחורים".
שלושה נפוליונים קטנים ביתיים הפכו לכלים העיקריים של תוכנית נרחבת בשם "פרומתאוס", שנועדה לעצור את הסכנה של השתלטות קומוניסטית על יוון והתפשטות ההדבקה הקומוניסטית במדינה.
בריגדיר גנרל, ראש מרכז האימונים של כוחות הטנק סטיליאנוס פטקוס והקולונלים הארטילריים ג'ורג'יוס פפדופולוס וניקולאוס מרקרזוס.
שנים רבות לאחר מכן, עליפלו במסמכים של אותה תקופה, גילו היסטוריונים את האמת המרה: ההפיכה הייתה מתרחשת בכל מקרה. לא קולונלים ספציפיים, אלא אחרים. יוון, כך או אחרת, נידונה להיכנס שוב למנהרה הצרה והאפלה של סכסוכים אזרחיים.
אפשר להביא הרבה עדויות וזיכרונות לסיפור תקופת שבע השנים של הדיקטטורה של קולונלים שחורים ביוון, אבל התוצאה תהיה יותר אמוציונלית מאשר היסטורית. יש מעט מאוד מסמכים על תקופה זו – הן יווניות והן זר – רק מתחילים להיפתח.
אין השקפה אחת על אירועי לפני ארבעים וחמש שנה, וכנראה לא יכולה להיות: גיבורי האירועים הרחוקים ההם עדיין חיים וקיימים – שליליים וחיוביים כאחד. ועצם החלוקה שלהם לשלילה וחיובית היא גם מאוד מאוד מותנית. מלבד, כמובן, במקרים חמורים בעליל. כמו, למשל, שלושת ה"נפוליונים" שכבר הוזכרו לעיל והסיפורים הידועים של עושיכיהם שלקחו חלק ישיר בעינויים וברצח של אסירים פוליטיים.
איננו יכולים להתעלם מהעובדה שאחרי ארבעים וחמש שנים, הערכת תפקידה של החונטה ביוון רחוקה מלהיות ברורה. הסדר (אם כי מחוזק על ידי לוע טנקים) ששלט ביוון הדיקטטורית זכור לרבים בנוסטלגיה. במיוחד היום, בזמן המשבר הכלכלי, כשמדובר בשערורייה הפוליטית הבאה, קפיצה חדה בפשיעה, פגיעות האזרחים לא רק מגורמים עברייניים, שאולי הם היחידים שחיים בחופשיות, אלא גם מהשרירותיות. של המדינאים עצמם, השולטים מטעם הדמוקרטיה.
אי אפשר שלא לזכור שההפיכה התרחשה בקלות יחסית. לא הוצעה התנגדות. האזרחים המעטים שמצאו עצמם ברחובות אתונה בשעות הבוקר המוקדמות של יום שישי, 21 באפריל, צפו בתמיהה כשהטנקים מתקדמים לכיוון המרכז, לכיוון ארמון המלוכה, לכיוון המבנה המרכזי של מרכזיית הטלפון, לכיוון תחנת הרדיו. בניין בפארק זפיון. משום מה הקיוסקים היו סגורים, וליד הקוביות הכהות שלהם מונחות ערימות של עיתוני בוקר קשורות בחוט. ליתר דיוק, אלה שהצליחו לעזוב את בית הדפוס.
טנקים פוטשיסטים בפרלמנט היווני
עד השעה 2 נעצרה כל ההנהגה הפוליטית של המדינה. ברחוב Xenokratous, היכן שעמדה דירתו של ראש ממשלת המדינה פנגיוטיס קנאלופולוס, היו אנשי צבא במשמרת, שלא אפשרו לאף אחד, אפילו לא לכתבים מהעיתונים המרכזיים, להתקרב לדלתות הבית. כשהצבא נכנס לדירתו של קנלופולוס כדי לעצור את ראש הממשלה, אשתו פחדה פחד מוות, וחשבה שקומוניסטים לבושים במדי צבא הם שבאו לקחת את הקרקפת של בעלה.
בשעה 2.30 כבר שלטו הטנקים בכל מרכז הבירה, רבע שעה לאחר מכן הפסיקו טלפונים של העירייה לפעול, ואזרחים מודאגים, שניסו להתקשר למערכת העיתון לברר מה קורה בעיר, הביטו בפליאה על מקלטי הטלפון החרשים והקהות לפתע.
בשעה 3.30 התברר כי אתונה נמצאת בידי הצבא. הצבא פרץ לביתו של מנוליס גלזוס, שניהל באותה תקופה את עיתון השמאל "אבגי". הוא יצא אליהם בפיג'מה וראה את אחד מאורחי חצות תולש את חוט הטלפון בבשר. מנוליס גלזוס נלקח משם בפיג'מה שלו, מבלי שאפשר לו אפילו להחליף את בגדיו. במקביל, אנדריאס פאפנדראו וליאונידס קירקוס נעצרו בדירותיהם. אחד מהם ייעד להיות ראש המפלגה הסוציאליסטית PASOK, אותה יצר, השני – לעמוד בראש המפלגה הפנימית של הקומוניסטים (KP Esoteriku, אם מישהו אחר זוכר את השם הזה).
בשעה 5.30 בבוקר כבר טיפסו הקולונלים למרפסת של ארמון הקיץ המלכותי בטאטוי, שם נחה משפחת המלוכה. הם דרשו מהמלך קונסטנטינוס השני אז בן 27 להכיר בחונטה. קונסטנטין התפשר, בניגוד לעצתו של פנגיוטיס קנלופולוס שכבר נעצר. הקולונלים לא הפתיעו את המלך. הוא לא ישן מאז שלוש וחצי לפנות בוקר, כאשר התעורר בקריאה מדאיגה מאת האדמירל בדימוס אתנאסיוס ספאנידיס, שהתקשר אליו מבסיס הצי שנמצא בסלמיס. הוא ביקש מהמלך לתת פקודה לקרוא לטייסת צבאית מכרתים על מנת לדכא את ההפיכה הצבאית ולהחזיר את הממשלה הלגיטימית לפרלמנט. לאחר מכן הגיעה שיחה משר הסדר הציבורי, גאורגיוס ראליס. הוא התקשר מתחנת המשטרה במרוסי וגם התעקש להזעיק בדחיפות את חיל האוויר מהמחוז, כלומר לאותן יחידות צבאיות שלא הושפעו מהקולונלים שהחלו בהפיכה.
קשה לומר מדוע הקשיב המלך לספירוס מרקזיניס, ראש המפלגה השמרנית, ושיתף פעולה עם החונטה. כנראה קונסטנטין החליט שבדרך זו הוא בוחר בפחות משתי הרעות. הם אפילו אומרים שבאותו בוקר היסטורי פנה המלך אל הדיקטטורים במילים הבאות: "אני בטוח שעשיתם זאת כדי להציל את המדינה". חמישה ימים לאחר מכן, ב-26 באפריל, בנאומו לכבוד המשטר החדש, הרחיק קונסטנטין עוד יותר, והכריז בין היתר: "אני בטוח שבעזרת ה', בתמיכתי ובתמיכת כל העם, ב בעתיד הקרוב מאוד תיצור מדינת צדק, מדינה דמוקרטית בריאה באמת".
כבר ביום הראשון ליצירת "מדינת הצדק", נעצרו כ-10,000 איש והונחו בהיפודרום בפליאו פלירו. ואחרי זמן מה, על דוברות הצי של "המדינה הדמוקרטית הבריאה" החדשה, הועברו יותר מ-7.5 אלף איש למחנות הגולים באיים יארוס ולרוס, ששוב פתחו את שעריהם "באורחי פנים".
עוף החול המוזהב, סמל החונטה היוונית
ציפור הפניקס המוזהבת, שהפכה לסמל החונטה של קולונלים שחורים, שנודעה לימים כ"ציפור", נולדה מחדש מהאפר. שערי מחנות הריכוז שננטשו מאז טיהור מלחמת האזרחים נפתחו וקיבלו תושבים חדשים, פיות פרוגרסיביים נסגרו הרמטית, ועיתונים שנשמעו מהצנטריזם (שלא לומר שמאלנות) נסגרו.
המתים הראשונים הופיע מיד. הראשון, ב-21 באפריל, נהרג על ידי הצעירה האתונאית מריה קלברה, שסירבה לציית לפקודה של איש הצבא. ארבעה ימים לאחר מכן, משרתי "מדינת הצדק" הרגו את פנגיוטיס אליס, שהפך ל"כבש" ההקרבה הראשון של המשטר החדש בהיסטוריוגרפיה, ממש בהיפודרום. כמעט לא נשמר מידע על Panagiotis Elis. ידוע רק שהוא נולד בשנת אסון אסיה הקטנה, בשנת 1922, בקומוטיני, הוא נלחם, נתפס והוגלה לעבודות פרך, תחילה בבולגריה ולאחר מכן בסרביה. כשחזר ליוון לאחר שחרורו, הגלה אותו מולדתו אסירת התודה, כקומוניסט, לגלות מכובדת באי מקרוניסוס. עדיין לא חשדה שציפור הכנפיים המוזהבת פיניקס חזרה ליוון, אליס מחתה ברשלנות נגד מעצרו הכפוי. אחד ה"אפרוחים" של פניקס, שומר חמוש מהמסדר החדש, היכה אותו בראשו בקת רובה והרג אותו במקום.
ציפור עוף החול יכולה להרוג אותך במכה אחת של כפה בעלת הטפרים, או שהיא יכולה לשאול חלק מהברק הזהוב שלה. הברק הזה עיוור אנשים רבים, וביניהם, למרבה הצער, יש לא מעט אנשי תרבות שלא רק האריכו בחיים את הקולונלים השחורים, אלא גם חיו בתפארת ובאהבת אנשים עד זקנה בשלה. חלקם ממשיכים לשגשג עד היום וליהנות מפופולריות.
כך, בקונצרט החגיגי שהוקדש ליום השנה ל"מהפכת אפריל", כפי שכינתה את עצמה החונטה, שאורגן ב-28 באפריל 1968 באצטדיון פנאתנאיק, השתתפו אמנים מפורסמים רבים אז ולאחר מכן. בין אלה שניצחו על תזמורת שידורי הרדיו היו, למשל, יורגוס קצארוס, מרינלה, רנה ולאופולו וגריגוריס ביטיקוטיס, שנקראו אז "סר ביטי", שרו לרודנים, ויקי מושולו, ג'ני ואנו, יורגוס זמבטאס, מערכונים מצחיקים בוצעו על ידי השחקנים האהובים של הקולנוע היווני – דינוס איליופולוס, קוסטאס ווטסאס, יאניס וויאזיס ואחרים.
קונסטנטינוס פלבריס, האידיאולוג של משטר עוף החול המוזהב, וכיום התיאורטיקן והאידיאולוג בפועל של החזית האורתודוקסית העממית, כלומר מפלגת LAOS של גיורגוס קרדזאפריס, כתב ודיבר רבות על הצורך ב"מהפכה תרבותית" בהשראת "מהפכת אפריל". וכאן אני רוצה לחזור על מה שכבר נאמר בהתחלה. על מה שקרה באמת בתקופה האפלה שהחלה ב-21 באפריל 1967 והסתיימה בצורה מפוארת.
ב-24 ביולי 1974, עם הגעתו לאתונה מפריז של קונסטנטינוס קרמנליס, שנקרא להציל את האומה, היה מעט מאוד מידע מהימן.. ואיך זה צריך להיות? אם קונסטנטינוס מיצוטאקיס ימשיך להיחשב ל"מתושלח" של הפוליטיקה היוונית, אם המלך לשעבר קונסטנטין לא רק יגיע ליוון כנחלתו, אלא גם ימכר את אוצרותיה במכירה פומבית, אם הפייטן האהוב של עוף הזהב "סר ביטי" יזכה לכבוד. כמעט יותר ממיקיס תיאודורקיס, נרדף על ידי החונטה? העדות המעניינת ביותר סופקה לפני שנה על ידי העורך הראשי של העיתון Vima, Stavros Psycharis, במאמרו "החור".
לפני מספר שנים, כשקוסטיס סטפנופולוס עדיין היה נשיא המדינה, המלך לשעבר קונסטנטינוס השני ביקר ביוון. קוסטיס סטפנופולוס נתן את הסכמתו לכך שקונסטנטינוס יבקר בארמון הנשיאות שבו התגורר פעם, תחילה כיורש לאביו, המלך פול, ולאחר מכן כמלך יוון. כשנכנס ללשכת הנשיא נאנח המלך לשעבר: החדר הזה היה פעם משרדו, עד אותו יום שבו נאלץ לעזוב את הארץ לאחר ניסיון לא מוצלח להפיל את המשטר הדיקטטורי.
כל הצבא המלכותי. מלך Hellas Konstantinos ΙΙ / משמאל ג' פאפאדופולוס
ואז מבטו של קונסטנטין נעצר בשלב מסוים בקיר המשרד. "הייתי רוצה לראות אם עדיין יש שם חור", קרא המלך לשעבר, וקלט את מבטו המופתע של הנשיא בתגובה, מיהר להסביר שהחור בקיר הוביל למערכת ההאזנה והקלטת הקלטות של הארמון. הקלטת שיחות הארמון החלה לאחר אירועי יולי 1965, שהסתיימו בעריקתם של כמה חברים בולטים במפלגת השלטון "איחוד המרכז", כולל קונסטנטינוס מיצוטקיס.
מובן מאליו שלא נמצאו הקלטות מגנטיות בחור, לא משנה כמה חיפשנו. מה זה אומר? שמי שידע על קיומם מיהר להיפטר מראיות מסוכנות. ואכן, החור בארמון הנשיאות יכול לשפוך אור רב על החורים השחורים של ההיסטוריה היוונית המודרנית.
More Stories
ביום זה, קוקידיס הקריב את עצמו כדי למנוע מהנאצים לחלל את דגל יוון.
ב-10 באפריל 1821, תלו הטורקים את הפטריארך גרגוריוס החמישי בשערי פאנאר
כיצד התגרשו זוגות נשואים ביוון העתיקה? הבדל עם גירושין מודרניים